ארבעת המינים
הסברים שונים נאמרו בחז"ל ובראשונים בשורש מצוות ארבעת המינים, רובם נאמרו על דרך הדרש והרמז. אך כדי להבין את פשט המצווה עלינו לעיין תחילה בלשונות המקרא שמהם נוכל לרדת אל שורשי הדברים:
אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: (ויקרא כג מ).
בפסוקים אלו יש לעיין בכמה עניינים. ראשית, התורה לא מציינת במפורש איזה מינים לקחת אלא רק מתארת אותם לפי מאפיינים "פרי עץ הדר", "ענף עץ עבות" ו"ערבי נחל" וחז"ל מלמדים אותנו שמדובר באתרוג או בהדסים. מדוע לא כותבת התורה את הדברים במפורש?
התבוננות נוספת הנדרשת בפרשה זו היא בהקשר שבו אמורה מצוות ארבעת המינים בתורה. בדרך כלל יש בהקשר כדי ללמד על תכלית המצווה. כך לדוגמה במצוות מצה שנאמרת באופן מובהק בתוך ההקשר של יציאת מצרים וקשורה בזכרון יציאת מצרים בחיפזון. כאן, לגבי ארבעת המינים, הפרשה מתחילה ממשמעות החג כחג האסיף 'אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה': וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר… וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים' מתוך פסוקים אלו ניתן להבין שלקיחת המינים קשורה באסיף, והם חלק משמחת איסוף פרי האדמה, התבואה והמזון לפני ה'. אך אם כך, מדוע ארבעת המינים אינם באים ממינים העומדים לאכילה דוקא? שלושה מהם אינם פירות כלל וגם האתרוג אינו פרי שרגילים לאוכלו. מדוע אם כן אנו חוגגים את האסיף דווקא במינים אלו?
כמו כן, עלינו לברר מה השייכות שיש בין חג הסוכות ומצוות ישיבה בסוכה למצוות ארבעת המינים, שכן, על פי האמור בפסוק נראה כי לקיחת ד' המינים הם חלק מהביטוי של החג כחג האסיף.
סיומו של הפסוק הוא 'וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים' אף הוא מצריך לימוד מהי כוונת התורה בזה. האם מדובר בשמחה של הודאה על התבואה ובדומה למצוות ביכורים, או שמא מדובר בשמחה כללית במצוות ה'? וכמו כן, האם שמחה זו כוללת גם תפילה על העתיד. כל אלו אינם מפורשים בפסוקים וצריכים אנו לדברי חז"ל שיבארו אותם.
לקיחה תמה
הגמ' במסכת סוכה (לד:) מביאה את דברי הברייתא הדורשת מן הפסוקים שאת ארבעת המינים יש לראות כיחידה אחת שלימה, 'ומנין שמעכבין זה את זה ת"ל ולקחתם שתהא לקיחה תמה'. יסוד הדברים נאמר במשנה במנחות (כז.) הקובעת שארבעת המינים מעכבים זה את זה. ומסבירה הגמרא שאם ילקחו רק חלק מהמינים הרי שאין בזה "לקיחה תמה". נראה בעליל שעניינם של ד' המינים עולה רק מתוך החיבור ביניהם. ביטוי ברור יותר לעובדה כי עניינם של ארבעת המינים הוא רק כאשר הם ניטלים כולם יחד ניתן לראות בדברי האומר 'לולב צריך אגד' (סוכה לו:) כלומר, שיש חובה לקשור יחד את הלולב עם הערבות וההדסים, אך גם לפי רבנן שאין איגוד זה מעכב את קיום המצווה, מודים הם שעצם לקיחת ארבעת המינים יחדיו הכרחית לקיום המצווה.
מאידך, בתוך אגד ארבעת המינים ישנם גם חלוקות פנימיות כפי שמבואר שם בהמשך הגמ' 'יכול יהא אתרוג עמהן באגודה אחת, אמרת וכי נאמר פרי עץ הדר וכפת תמרים והלא לא נאמר אלא כפת', הגמ' מציעה שגם את האתרוג יהיה צורך לאגוד עם הלולב אך אומרת שמכיוון שבפסוק לא נאמר ו' החיבור בין אתרוג ללולב ושאר המינים, מזה ניתן ללמוד שאין לקשור אותם יחד בנטילת ארבעת המינים. על אף שהאתרוג ניטל יחד עם שאר המינים וכאמור הן מעכבין זה את זה, בכל אופן האתרוג נלקח לצד שאר המינים ואינו נאגד יחד איתם.
חלוקה פנימית נוספת היא עדיפות הלולב על פני שאר המינים כמבואר בדברי רבה 'לולב בימין ואתרוג בשמאל' (שם, לז:) וכן בברכת המצווה שבה מזכירים רק את הלולב כשכל שאר המינים נטפלים אליו. ובטעם הדבר מסבירה הגמרא משום שהלולב הוא הגבוה מבין המינים 'מאי טעם לא מברכינן אלא על נטילת לולב הואיל וגבוה מכולן, ולגבהיה לאתרוג ולבריך, א"ל הואיל ובמינו גבוה מכולן' (שם).
מה אם כן אנו יכולים ללמוד על מהות מצוות ד' מינים מכך שארבעת המינים נלקחים כאחת? ומה ההסבר בכך שהעובדה שהלולב גבוה היא סיבה שיברכו רק עליו? וכמו כן, מדוע שונה האתרוג משאר המינים שהוא ניטל בנפרד ובשמאל?
הברכה על ארבעת המינים – על נטילת לולב
אם נתבונן בארבעת המינים הניטלים יחדיו נראה כי הם מרכיבים יחדיו את כל חלקי צמיחת האילן. הלולב – 'כפות תמרים' זהו בעצם גוף העץ ובסיסו שממנו יוצאים הענפים. ההדס הרי הוא הענף – 'ענף עץ עבות', ועל הענפים צומחים עלים ופירות, העלים מיוצגים ע"י ערבי הנחל והפירות על ידי "פרי עץ הדר". זוהי אם כן ה"לקיחה התמה", כאשר אדם לוקח את ארבעת המינים יחדיו הרי שהוא מעלה על נס את כל תהליך ה"צמיחה" על כל שלביו וחלקיו השונים.
זאת הסיבה שהתורה אינה מפרטת במדויק אלו מינים צריכים להילקח, כיון שעיקר עניינה של התורה הוא בנטילה הכוללת בתוכה את כל חלקי הצמיחה ולכן מה שהתורה נוקטת במפורש אינו שמות המינים אלא את מעמדם בתוך במכלול של הצומח 'פרי' 'כפות' 'ענף' 'ערבות' ואת שמות המינים המדוייקים דורשים חז"ל.
זאת הסיבה שלמינים אלו נלקחים דווקא דברים שאינם ראויים לאכילה. שכן, מצוות ארבעת המינים עוסקת בכוח הצמיחה בכללותו ואינה שייכת דווקא לגידול פירות או לשימוש כזה או אחר של האדם אלא מבטאת את יסוד החיים הקיים בעולם ואת החיוניות הפנימית שהקב"ה טבע בעולם המתבטאת בצמיחת הצמחים, ובגדילת האילנות ולבלובם.
כעת נוכל גם להבין מדוע ניתנת הבכורה ללולב בברכת המצווה "על נטילת לולב" בשל גובהו המתנוסס מעל כולם, שכן, גובהו מבטא את שיאו של תהליך הצמיחה ובכך למעשה מבטא את מהות לקיחת ארבעת המינים כולם. האתרוג גם הוא נלקח במצווה זו כיון שגם הפרי מהווה חלק מצמיחת העץ וחיותו, אך אין הוא מהווה את מרכזיותה של המצווה שכן, כאמור, אין ענייננו במצווה זו בפרי כמזון, ולכן נלקח האתרוג לצד שאר המינים ובצד שמאל בדווקא.
לרצות על המים
מעתה נוכל להבין גם את אופי המצווה בכללותה ואת שייכותה לחג הסוכות. מצווה זו עוסקת בשבח והודאה על עצם הצמיחה, זאת הסיבה שהיא מתקיימת בחג הסוכות, המים הם היסוד החיוני בטבע שרק בגינו מתאפשרת הצמיחה ולכן לקיחת ארבעת המינים בעצם עוסקת בגשמים שהם באים לאחר חג הסוכות ובו נידונים עליהם כמבואר במשנה במסכת ראש השנה, ובדברי חז"ל:
מאימתי מזכירין על הגשמים רבי אליעזר אומר משעת נטילת לולב ר' יהושע אומר משעת הנחתו א"ר אליעזר הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא מים (תענית ב:).
המחדש בטובו בכל יום
ביארנו אם כן כי מצוות ארבעת המינים אינה הודאה על התבואה שאותה קוצר האדם מן השדה בדומה למצוות ביכורים, שכן, ארבעת המינים הללו אינם עומדים לאכילה בדווקא, אלא מצווה זו עוסקת בהודאה והכרה בחסד ה' בעולם בעצם קיומה של כח הצמיחה. לכשנתבונן נראה כי יש בדבר זה עומק נוסף. ההכרה וההודאה על כח הצמיחה הקיים בטבע הרי היא מבטאת את עצם נוכחות ה' בבריאה המתקיימת בשפיעת החיים כולם. העולם כשהוא מתחלף וצומח מבטא בצורה ברורה את נוכחות ה' בעולם ואת התחדשות הבריאה בכל יום.
בחג הסוכות, שהוא גם חג האסיף, אנו עומדים בנקודת מעבר שבה אנו אוספים בשמחה רבה את פירות שפע החיים שהשפיע עלינו הקב"ה בשנה החולפת, ויחד עם זאת מתחילה הדאגה על השנה הבאה. האם ישפיע עלינו הקב"ה מטובו גם בשנה הבאה עלינו לטובה? האם תהיה זו שנה של חיות וצמיחה או שמא שנה של קמילה והסתר פנים חלילה? שמחה ותפילה משמשות יחד בימים אלו והדבר בא לידי ביטוי בלקיחת ארבעת המינים המהווים מעין תפילה שיש בה גם הודאה על העבר וגם בקשה על העתיד. אנו באים לפני ה' עם לבלוב הצמיחה ועם פירות המים, מודים על השפע האלוקי שהעניק לנו הקב"ה בשנה החולפת, ומכירים בנוכחות ה' שבעולם המתבטאת בין היתר בכוח הצמיחה הקיים בעולם, ויחד עם זאת מבקשים על השנה הנכנסת שתהיה שנת צמיחה, רוחנית וגשמית, שנת שפע וחיות ומתוך הטוב הזה, ומתוך צמיחת העולם נזכה להתקרב, להכיר ולחוש בנוכחות האלוקית בעולמינו.