בלק ובלעם
וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי: וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא: וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר וכו'.
מעיון בפרשה נראה שלבלק ישנו תפקיד פעיל בסיפור הברכות והקללות. תפקיד החורג מהיותו מלך שמודאג מכוחם הצבאי של עם ישראל. ראשית, בפסוק הפותח את הפרשה לא מוצג בלק כמלך. והעובדה שהוא מלך מואב מצויינת רק כבדרך אגב 'וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא'.
בנוסף, ניתן להיווכח שבלק נוטל חלק פעיל במהלך נסיונותיו של בלעם לקלל את ישראל; 'וַיִּזְבַּח בָּלָק בָּקָר וָצֹאן וַיְשַׁלַּח לְבִלְעָם וְלַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ: וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם', בלק זובח וגם לוקח אחריו את בלעם וקובע עבורו מהיכן יראה את העם ויקלל אותו. גם לאחר שהניסיון הראשון נכשל ובלעם מברך במקום לקלל מספרת התורה: 'וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְךָ נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם: וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וַיִּבֶן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ' וכך גם בניסיון השלישי 'וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן'.
לאחר שכל הנסיונות לקלל את ישראל עלו בתוהו והיאוש ננסך בבלק, מסיימת התורה במילים 'וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ'. גם בסיום זה אנו רואים שהתורה מייחסת חשיבות לבלק ובמובן מסויים משווה אותו לבלעם. שניהם יחד ניסו לקלל ולא הצליחו.
שראה שישראל נופלין שם
ואכן חז"ל מלמדים שבלק היה קוסם בעצמו ואפילו גדול יותר מבלעם, והניסיונות לקלל היו בשיתוף פעולה של שניהם:
בלק היה בעל קסמים ונחשים יותר מבלעם שהיה בלעם נמשך אחריו כסומא. למה היו שניהן דומים לאחר שהיה בידו סכין ואינו מכיר את הפרקים וחברו מכיר את הפרקים ואין בידו סכין, כך בלק רואה את המקומות שישראל נופלין בהן שנאמר ויעלהו במות בעל פעור שראה שישראל נופלין שם (מדרש רבה יח).
אם כן, כדי להבין היטב את פרשתינו צריכים אנו לברר בעקבות דברי חז"ל מהן אפוא הכוחות שניחון בהם בלק ומה היה מקומו בניסיון הכושל לקלל את עם ישראל.
כמו כן צריך להבין את עיקר העניין המבואר בפרשה על הפיכת קללות בלעם לברכות. מהו המסר העולה מסיפור זה? האם בלעם רצה להגיד מילות קללה והקב"ה השולט בכל תנועות האדם שתל בפיו מילים אחרות של ברכה, או שמא בלעם אכן רצה לברך באותו רגע? אם אכן לא שלט בלעם במילים היוצאות מפיו, האם יש ערך לברכה בלא כוונה, שהאדם המברך משמש רק ככלי המפיק קולות? ואם האפשרות השנייה היא הנכונה, ובלעם רצה באותו רגע לברך את עם ישראל, עולה התמיהה מדוע השתנתה דעתו? ובאופן כללי יש להבין מהן הקללות והברכות בהם מדובר. מברכותיו של בלעם נראה שהן כוללות בתוכן מעט יותר מאשר איחולים טובים או רעים.
שאלות אלו חשובות כדי להבין את עומק כוונת התורה שבוחרת לספר לנו בהרחבה רבה את סיפור בלעם על אף שעם ישראל לא שותף להתרחשות ואיננו מודע לה, ועל אף שלהתרחשות זאת לא הייתה לכאורה השפעה על עם ישראל כיוון שהיא נכשלה. מהו אם כן המסר העולה מלימוד פרשה זו?
יודע דעת עליון
כפי שמבואר לאורך כל הפרשה, בלעם האמין בה' אלוהי ישראל, והגיע להשגות גבוהות עד כדי נבואה ודיבור ישיר עם הקב"ה. ממילא כך גם צריך להבין את הקללות. כאשר בלעם חושב לקלל, כוונתו היא לגרום לכך שהקב"ה מצדו ימאס בעם ישראל וכפי שמבואר בגמרא:
…מלמד שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה והיינו דאמר להו נביא לישראל עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו' מאי למען דעת צדקות ה' א"ר אלעזר אמר להם הקב"ה לישראל דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט (ברכות ז א).
כלומר, הקללה בה עוסקת הפרשה איננה רק קללה במובן הסגולי. בלעם איננו פועל בקללותיו ע"י לחשים וקסמים, אלא, שמתוך ידיעתו העמוקה ברצונו של הקב"ה ובטובו האינסופי, הוא מבין את הפער הגדול שמתקיים בין המצב השלם והרצוי מבחינת הקב"ה לבין המצב המצוי בפועל בעולם, גם בקרב עם ישראל שגם הם ילודי אשה החיים בתוך עולם סופי ומוגבל.
אל זועם בכל יום
הקב"ה בחסדו הגדול מצמצם את רצונו האינסופי ומאפשר לבריאה לפעול כפי שהיא, אך בלעם, מתוך רצונו ברעת עם ישראל מביא לפני הקב"ה ומדגיש בפניו את מעשיהם של ישראל שמבטאים באופן החד ביותר את הפער בין רצונו לבין מה שנעשה בפועל וכפי שאומרים חז"ל ישנם מצבים שבהם מתעורר בעקבות כך כעסו של הקב"ה והוא עלול לסלק את חסדו מעם ישראל ולכלותם.
בלק
בלק נוכח גם הוא בכוחו של הקב"ה ובשליטתו המוחלטת בעולם. ואת הזבחים אותם הוא זובח בעת ניסיונות הקללה הוא זובח לה' וכפי שמבואר בחז"ל: 'אמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמן שמתוך שלא לשמן בא לשמן שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויצאה ממנו רות' (סוטה מ"ז ע"א). כלומר, בלק הקריב את הקרבנות לשם אלוהי ישראל, אך מתוך כוונה זדונית לכילויו של עמו.
מעתה נוכל להבין את השיתוף שבין בלק לבלעם. כפי שמבואר בדברי המדרש בלק רואה את המקומות שישראל נופלים בהם, הוא מכיר את נקודות התורפה של עם ישראל, את המקומות בהם הוא חלש מבחינה רוחנית ואיננו מקיים את הייעוד שלו. את המקומות הללו הוא מביא לפני בלעם שמנכיח אותם לפני הקב"ה ובכך יוצר כעס אצל הקב"ה על עם ישראל. זו הייתה התוכנית של בלק וזהו מושג הקללות המצוי בפרשתינו.
כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו
אך התוכנית של בלק נכשלת, ובנקודה זו טמון המסר העמוק העולה מהפרשה. בלק אכן מצא כמה וכמה מקומות שבהם עם ישראל חלש בהם, אך הקב"ה מלמד אותנו דרך בלעם שחלק מהמבט האלוהי בבריאה קשור בכך שהוא רואה את הדברים מתוך הקשר רחב מאוד, כזה שמתוכו דברים שנראים שליליים עשויים להתפרש כחיוביים, ודברים שנראים מרכזיים עשויים לקבל מקום שולי.
כשבלעם מברך הוא לא רק אומר כמי שכפאו שד מילים שהקב"ה שם בפיו. אלא הוא מתאר באופן אמיתי את מה שהוא רואה באותו רגע. בלעם מביא לפני הקב"ה את הנתונים הרעים לכאורה שהביא לפניו בלק, נתונים אלו אמורים על פניו ליצור כעס אצל הקב"ה על עם ישראל. אך בתגובה, הקב"ה משתף את בלעם במבט האלוקי הרחב. ומתוך שיתוף זה שמתקיים בעקבות יכולת השגתו הגבוהה של בלעם נחשפת בפני בלעם התמונה הגדולה, ומתוכה עם ישראל מתגלה בשיא תפארתו, וזאת על אף אותן מקומות שבהם הוא נופל. בכך מגלה הקב"ה לבלעם את הסיבה לאהבתו הגדולה לעם ישראל ואת הסיבה לבחירה שלו בהם. ובלעם, שאולי מבחינה אישית היה מעדיף להמאיס את עם ישראל בעיני ה', עונה בעל כורחו אמן.
הבוחר בעמו ישראל באהבה
נמצא אפוא שלסיפור בלעם ישנה חשיבות גדולה עבורינו, כיון שדרך התרחשות זאת ודרך דבריו הנשגבים של בלעם אנו לומדים על עומק אהבתו של הקב"ה אלינו. אנו נוכחים לדעת שעל אף שמתוך המבט שלנו, לעיתים, אנחנו עשויים להיראות בעיני עצמינו כקטנים וכרחוקים מאוד מהתכלית האלוהית הרצויה, הרי שזהו רק מבט אנושי, חלקי ומוגבל. אך הקב"ה, הבוחר בעמו ישראל באהבה, יודע את התמונה הרחבה אשר בה על אף חטאינו וחסרונותינו אנחנו אהובים ורצויים לפני המקום שממשיך לבחור בנו ולראות בנו את קוראי שמו בעולם.