אסתר מן התורה מנין 'ואנכי הסתר אסתיר' (חולין קלט, ב)
בגמרא מפורסמת זו המבקשת למצוא רמז מן התורה לאסתר שעל שמה נקראת המגילה, מקשרים חז"ל את שמה של אסתר לביטוי קשה של "הסתר פנים" המופיע בספר דברים, 'וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים'. (דברים לא, יח). וכפי שביאר רש"י: הסתר אסתיר בימי אסתר יהיה הסתר פנים ו"מצאוהו צרות רבות ורעות" (כלשון הפסוק למעלה). מבואר כי הסתר הפנים מתייחס לגזירות המן הקשות והאיום הממשי בכיליון שקדמו להצלה ולניצחון היהודים, והקשר לאסתר הוא שהאירועים התרחשו בימיה.
מעבר לעיון בעצם הצורך למצוא רמז שכזה בתורה אותו נבאר במקום אחר, רבים תמהו מדוע קושרים חז"ל את אסתר בדרשתם דווקא לפורענות ולא להצלה הגדולה שהייתה בזמנה ובעקבות פעולותיה? אסתר שייכת במובהק לשלב ההצלה ועל ידה נתגלגלה ההצלה לעם ישראל, מדוע אם כן רואים חז"ל לנכון לקשור את שמה דווקא לפורענות שקדמה לכך?
ובאופן רחב יותר ניתן לשאול, הרי כל המועדים בהם אנו חוגגים את תשועתם של עם ישראל כמו פסח וחנוכה, קדמו להם צרות ופורענויות אך נזכרים הם באופן ההצלה הייחודי בו פעל הקב"ה למען עם ישראל והושיעם ולא בצרות שקדמו לנסי ההצלה?
ההסבר המקובל לשאלה זו הוא שאין הסתר הפנים המרומז על פי חז"ל בשמה של אסתר עוסק רק בצרות שקדמו לנס ההצלה, אלא שנס ההצלה עצמו היה בדרך של הסתר, שכן לא היה נס גלוי שגרם להצלתם של היהודים, אלא ההצלה מתגלגלת מתוך התככים בארמון המלך, וכפי המבואר בחז"ל שאסתר במשתה היין חיזקה את חששו של אחשוורוש שהמן רוצה להתנקש בו ולקחת את המלוכה[1].
לפי ההסבר הזה המסר של פורים עוסק בגילוי של השגחה פרטית נשגבה שנחשפת דווקא בעיתות הסתר שכאלה, אז אנו מגלים כי ה' משגיח על עם ישראל גם כשזה לא נראה כך, וכי תמיד יד ה' הנעלמת מעינינו, נמצאת ונוכחת גם אם בצורה מוסתרת ופועלת להצלתם והצלחתם של עם ישראל[2].
ענן וערפל
ברצוננו להוסיף רובד נוסף ומהותי המתקיים בנס פורים ועולה מדברי הגמרא לעיל, רובד זה מבקש להגביה לקומה נוספת בהבנת עומקו של המושג 'הסתר פנים'.
ישנם מספר ביטויים שונים בתורה ובנביאים להתגלות ה' וכל אחד מבטא הבנה מסויימת שלנו בהנהגת ה' יתברך בעולם, אנו מוצאים פעמים רבות בתורה שהגילוי האלוקי מתרחש בתוך ערפל המסתיר וחוצץ בין הקב"ה לאדם. כך במעמד הר סיני מתארת התורה 'וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים' (שמות כ, יז) באופן דומה מתוארת השראת השכינה במשכן לאחר סיום בנייתו 'וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן' (שם מ, לד) וכן הוא במלכים (א ח, י-יב) 'וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית ה': וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה': אָז אָמַר שְׁלֹמֹה ה' אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל' מה מבטאים הענן והערפל ביחס להתגלות ה'?
בפשטות, תפקיד הערפל הוא לעמעם את הגילוי האלוקי כדי שהאדם יוכל להכיל אותו ולהישאר חי, אמנם יש להעמיק בעניין זה ולהבין שאין זה עניין טכני גרידא, אלא שהתגלות הקב"ה בענן מבטא את היחסים הנכונים בין הקב"ה לאדם ואת אופן הקשר בו מעוניין הקב"ה לקיים עם האדם. גילוי ישיר ומלא של ה' לא משאיר לאדם מרחב פעולה עצמי. אדם שזוכה לראות בבהירות את האמת המוחלטת ומתקשר לקב"ה באופן ישיר, מתבטל ונטפל לחלוטין לרצון האלוקי, זהו המוות הנגרם מהתקרבות לא מבוקרת לקב"ה, בבחינת 'כי לא יראני האדם וחי'. התבטלות מוחלטת זו היא אולי דרגה נשגבה אך זו איננה מטרתו של האדם בעולם, הקב"ה ברא את האדם כיישות עצמית בעלת רצון ובחירה, וכדי שהוא יוכל לחיות ולעמוד לפני ה' יש צורך בגילוי מוגבל של הקב"ה ובהקפדה על שמירת פער בין המרחב האנושי לאלוקי. פער זה מאפשר את ההתפתחות העצמית של האדם. זהו אפוא תפקידו של הערפל דרכו מתגלה ה'.
עבודת ה' מתוך חוסר ידיעה
ההשלכה של ערפול ההתגלות האלוקית והגבלתה הם חוסר בהירות. האדם שחי בעולם לא תמיד יודע מהי הדרך הנכונה ומה נכון לעשות, וכפועל יוצא מכך הוא טועה פעמים רבות, מכריע הכרעות לא נכונות ואף בוחר ברע. אך זהו איננו כישלון אלא זוהי בדיוק מטרתו של האדם בעולם, לפעול, לקבל החלטות ולנסות ללכת בדרך הנכונה דווקא בתנאים אלה של אי בהירות, בכך הוא מפתח את עצמיותו כאדם בעל רצון העומד לפני ה'. הניסיון לחיות באופן חף מטעויות והחיפוש אחר ההוראה המדויקת והחד משמעית בכל שאלה שמתעוררת הוא בריחה מאחריות ומחובתו של האדם בעולם, שנקרא, כאמור, לעבוד את ה' ולכוון לרצונו מתוך המצב האנושי המשתנה כל העת וכולל בהכרח ספק תמידי ואפשרות של טעות. גדלותו של אדם נמדדת ביכולתו לפעול, להכריע וליזום על אף חוסר הבהירות וההתגלות האלוקית החלקית, זוהי יכולת המאפשרת גם להיות קשוב לשינויים וההבדלים שבין מקרה למקרה ולשנות את ההכרעות לפי הצורך.
הסתר הפנים במגילת אסתר
מעתה נוכל להבין באור חדש את עניין הסתר הפנים הנקשר בעניינה של אסתר וחג הפורים. הרקע לסיפור המגילה הוא התרחקותם של עם ישראל מהקב"ה ותורתו בעקבות הגלות מארץ ישראל והשתקעותם בארצות פרס ומדי. בדברי חז"ל מסופר שהיהודים השתתפו במשתאות אחשוורוש, השתתפות המלמדת על רצונם להיטמע בתוך התרבות הפרסית השלטת. אפשר ללמוד על כך גם מחוסר ההיענות של עם ישראל לקריאה לעלות לארץ ישראל שהתאפשרה ע"י הצהרת כורש זמן לא רב קודם לכן. זהו מצב אפל וקודר שבו נוכחות ה' אינה ניכרת, כשמעבר לצרות המתעוררות בעקבות כך ישנו גם קושי פנימי להתקרב לה', לעבוד אותו ולדעת כיצד לנהוג.
כאשר ניחתות גזירות המן על היהודים הם מוצאים את עצמם עזובים ונבוכים, אין מנהיגות רוחנית שמובילה אותם ומבחינה טבעית ברור שאין להם סיכוי להינצל. מתוך מצב נורא זה מתגלים מרדכי ואסתר בשיא תפארתם כשהם לוקחים אחריות ונוקטים יוזמה ותחבולה המביאות לביטול הגזירות ולחיבור מחדש של עם ישראל לאלוהיו ולתורתו.
גדלותם של מרדכי ואסתר המתוארת במגילה איננה בכך שהם קיבלו מסר מהקב"ה כיצד לפעול, שכן, כאמור, שם ה' נעדר מהמגילה. ניתן לראות זאת גם מן העבודה שההכרעות הקריטיות שנעשו בזמן בו אירע נס פורים אינן מתקבלות על ידי הסנהדרין שהיו קיימים בתקופה זו, אלא על ידי מרדכי ואסתר [ופעמים אף בניגוד לדעת החכמים[3]], זאת היא אפוא תפארתם של מרדכי ואסתר שאנו מעלים על נס בימי הפורים; היכולת לפעול מתוך הסתר הפנים ומתוך הערפל, כאשר הדרך איננה ברורה ולא ניתן להבטיח מה יהיו תוצאות מעשיהם. זהו עומק דברי חז"ל הקושרים בין אסתר המלכה ל'הסתר אסתיר'. כוונת חז"ל היא שגם ההצלה והתשועה שהתרחשו בפורים היו בסימן "הסתר פנים". לא הייתה זו הצלה שהגיעה מתוך גילוי ה' שחודר את גבולותיו הטבעיים של העולם כדי להציל את עם ישראל, אלא הצלה שמתרחשת מתוך המצב העגום שבו הקב"ה מסתתר ולא נוכח. אסתר המלכה מלמדת אותנו על היכולת לפעול ולהתקדם מתוך מצבי ה'הסתר' שדווקא הם מהווים הזדמנות לאדם להצמיח את קומתו האישית, צמיחה שמאפשרת גם חיבור עצמי ופנימי יותר לקב"ה – חיבור שהוא בר קיימא.
אפשר לומר אם כן שבחג הפורים איננו מציינים רק את השגחת ה' המתקיימת גם בתוך הסתר הפנים, אלא גם את ההתקדמות הרוחנית האנושית שהתרחשה בשושן מכח אותו הסתר פנים, כאשר מרדכי ואסתר מלמדים אותנו לא לחשוש מן הספק ומחוסר הבהירות אלא לנצל אותם כדי להתקדם ולפתח את עצמיותנו. כך אפשר להבין גם את מנהג שתיית היין בפורים "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", המצב המעורפל והידיעה שלעיתים מה שנראה טוב הוא רע ולהפך, עומדים בלב חגיגת הפורים ומעניקים לנו כוח לעבוד את הקב"ה השוכן בערפל במהלך כל השנה.
__________________________