הנחשים השרפים

printהדפסה favorite_borderהוספה למועדפים

פרשת הנחשים השרפים ונחש הנחושת המופיעה בפרשתינו יוצאת דופן מבין הפרשות העוסקות בתלונות עם ישראל. העונש לתלונתם של העם בא בדמות הנחשים הנושכים וממיתים. הרפואה למכה אף היא באה בדמות נחש הנחושת שמביטים בו, הענין  בכללותו טעון הסבר.

עיון מדוקדק בפסוקים יציב לפתחינו כמה שאלות יסודיות. הראשונה שבהן: מה הקשר בין תלונת עם ישראל ובין העונש שקיבלו. הם מתלוננים: לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל והתגובה לכך היא הופעת הנחשים השרפים. בעוד שבפעמים קודמות שחטאו במדבר אנו מוצאים קשר מובהק בין החטא לעונשו, כך במתאווים, חטאו העם בבקשת בשר ומתו כשהוא בין שיניהם, בחטא המרגלים, הם דיברו רעה על הארץ ונענשו בכך שנאסרה עליהם הכניסה אליה. ואילו כאן, הדבר דורש לימוד, מהי השייכות בין תלונתם של העם לנחשים השרפים?

דרך הרפואה, גם היא דורשת ביאור:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי:  חז"ל (ר"ה כט) עמדו על כך ותמהו "וכי נחש ממית או נחש מחיה", והשיבו "אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים היו מתרפאים"

אולם דברים אלו גופם זקוקים לפירוש. אם הפתרון הוא שעבוד הלב לשמים, מדוע על משה לעשות דווקא נחש העשוי נחושת, הלא, כל חפץ אשר מכוון את עיני רואיו לשמים יועיל לכך.

מדוע קצרה נפש העם בדרך

הבנת פרשה זו נעוצה בהקדמתה: וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ, ובכל הפרשות הסמוכות  לפניה.

עם ישראל עומדים כעת כפסע לפני כניסתם לארץ, אחרי מסע נדודים ארוך של ארבעים שנה במדבר – מסע שלא נועד כדי להתקדם לארץ אלא כדי לתת זמן לדור המרגלים למות. כעת הם מתכוננים לכניסה, ואפילו, כמתואר בפסוק, מנצחים במלחמה את יושבי הארץ הכנענים ויושבי הנגב.

ובכל זאת, נראה שהם רק הולכים ומתרחקים מהארץ. במקום להיכנס אליה, הם צריכים לסובב את ארץ אדום ולשוב בדרך ים סוף.

יש כאן מעין חזרה על מה שקרה למרגלים. המרגלים גם הם באו לקדש ברנע, מקום חנייתם של ישראל עתה, ונאלצו לחזור חזרה בגלל חטאם. ועכשיו, עם ישראל עומדים שוב בשערי הארץ – הפסוק אף מדגיש שהם באו "דרך האתרים" שפירושה דרך המרגלים – ולמרות זאת הם נאלצים לסוב על עקבותיהם ולשוב חזרה.

גם מבחינה רוחנית הם לוקים בכפליים. מרים מתה והבאר הסתלקה  יחד איתה; אהרון מת ונקבר בהר ההר ונטל עמו את ענני הכבוד; וגם על משה נגזרה מיתה ומעכשיו הם יודעים שהוא לא יכניסם לארץ.

זהו ההקשר המלא של המילים וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ. עם ישראל חשים שהדרך לארץ ישראל היא ללא מוצא. גם אחרי שתיקנו את חטא המרגלים, גם אחרי שמתו כל הדור ההוא, גם אחרי שהם אוזרים אומץ ונלחמים בכנעני, עדיין  הם נדרשים להפנות עורף לארץ ולשוב על עקבותיהם לכיוון ים סוף.

שורש תלונות בני ישראל

אמנם, בכדי להבין את שורש תלונותיהם של בני ישראל בזמן זה ואת העובדה שהם מצרפים להם תלונה על המן 'לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל' עלינו לרדת לשורש הסיבה לתלונותיהם של עם ישראל במדבר. ביארנו בפרשות הקודמות כי שורש תלונותיהם של בני ישראל נעוץ היה בקושי לחיות את מציאות החיים הניסית במדבר. זאת גם הסיבה לצירופה של התלונה על המן כאן, בכנותם אותו – 'הלחם הקלוקל' למרות שהמן היה מאכל משובח כמבואר בפסוק ’וטעמו כצפיחית בדבש’, שכן הם אינם רוצים לחם רוחני, הם רוצים כבר לחיות את חיי הגשם הפשוטים.

אמנם ידוע להם זה מכבר כי המסע המתמשך במדבר, בארץ לא זרועה, מוקפים בענני כבוד ואוכלים לחם שמימי נועד כדי שיוכלו להשיג ולחוש את נוכחות ה' בעולם בכלל ובחייהם בפרט ולבנות בכך את אמונתם, ואת אמונת האומה לדורותיה. אך כעת, לאחר מסע מפרך כאשר הם עומדים במרחק פסיעה קלה על סף הארץ המובטחת, עם ישראל מבקשים די. קצה נפשם בדרך. הם לא מעוניינים להמשיך עוד בהפנמת הרעיון הזה ובאופן רכישתו המייגע. הם רוצים להיכנס לארץ, לחיות חיים רגילים. לחדול מלהתעטר בתואר 'דור דעה'. הם חשים כי הלימוד הנדרש מחיי המדבר הושג, המסר הופנם, אפשר להתחיל לחיות את חיי הגשם שנועדו להם בארץ ישראל.

הלימוד האחרון

אך טעותם היתה בכך שלא הבינו כי הסיבה לעיכוב זה בכניסתם לארץ ישראל איננה רק הצורך להקיף את ארץ אדום, אילו כן היה הדבר, הם היו יוצאים קודם לכן מהור ההר. הסיבה האמיתית היא שהשלב האחרון של הלמידה ממסע החינוך אשר נועד להחדיר עמוק לליבם את ההשגה במציאות ה' ואת חווית נוכחותו אשר תהווה את ההכנה לחיי הגשמיים שנכונו להם בארץ ישראל – טרם הושלם.

את כוחו האדיר של ה' בשידוד מערכות הטבע ובתהפוכותיו, את ידו החזקה וזרועו הנטוייה, ואת הניסים והנפלאות, ראו אבותיהם במצרים, והם עצמם ראו והשיגו בכל משך שהותם במדבר, אך כעת נדרש מהם לעבור לשלב הבא: להפנים את מציאות ה' גם בתוך חיי הטבע. טרם יעברו לשלב הבא של כניסה לארץ ישראל המבטאת את התגלמותם של החיים בדרך הטבע, נדרשים הם לראות את נוכחות ה' גם בטבע וגם בעשיה הגשמית בהמשך מסעם במדבר ללא ענני הכבוד. 

קוצר נפשם בדרך וחוסר הרצון שלהם להמשיך ולשכלל את השגותיהם, עלול היה להותיר אותם ללא החוליה האחרונה והחשובה של לימוד זה. שכן, ההכרה בנוכחות ה' על ידי ניסים לא תכשיר אותם להסתגלות העתידית לחיי הגשם של ארץ ישראל משום שהם אינם מכירים בנוכחותו בחיי הטבע.

עונש הנחשים

זאת הסיבה שהתגובה לתלונתם בשלב זה שונה מהעונש והתגובה לתלונות הקודמות שהיו במדבר. כאן, העונש הוא נשיכת הנחשים. הנחשים קיימים ומכישים במדבר בדרך הטבע, כפי שמעיד הפסוק בדברים (ח טו) 'הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב'. העונש בהכשת העקרב הוא ההשלכה אל מקרי ופגעי הטבע ללא השגחת ה' וללא עזרתו. הלקח שעליהם ללמוד מהעונש הזה הוא, כי גם בתוך חיי הטבע להם הם חפצים ומשתוקקים, הם יצטרכו את עזרתו של ה'. אל להם לחשוב שאם רק יוכלו לקחת את גורלם בידם איכות חייהם תשגשג והם יהיו מוגנים מכל פגע. עליהם לדרוש, למצוא, ולהכיר את נוכחות ה' בעולם ולזכות להגנתו מכח הכרה זו.

מעתה תובן היטב גם הרפואה המיוחדת שנתן ה' למכה. תפילתו של משה לבדה לא הועילה, משום שה' לא רצה להושיעם בצורה של נס המסלק את הנחשים ומרפא את הנשוכים. תחת זאת רצה ה' להחדיר היטב בעם ישראל שגם הטבע הבא עליהם עתה בדמות הנחשים השרפים – גם הוא מושגח בידי ה'. זהו לימוד חדש. לימוד השייך כבר לשלב של ארץ ישראל.

הא כיצד? נחש הנחושת הנעשה בדמות הנחשים הטבעיים, נישא על נס ומכוון כנגד השמים. עתה צריך כל נשוך להתבונן אל הנחש ולזכור שמאת ה' הייתה זאת, ורק אז יוכל הוא להירפא. כנגד הנחש הטבעי שנשכו, יש השגחה שמימית.

תובנה זו שעם ישראל למד בעקבות נחש הנחושת היא אפוא התיקון לחטאם. הם התלוננו על ההשגחה הניסית וביקשו להם הנהגת טבע של ארץ ישראל, והקב"ה אילף אותם בינה להבין שאף הטבע מושגח על ידיו. הם טעו לחשוב שאילו רק ינתן גורלם בידם תשתפר איכות חייהם, אבל נשיכת הנחש והמבט אל השמים לימדו אותם היטב, שגם בארץ ישראל הם יזדקקו להשגחת ה', אלא שהיא תבוא בצורה אחרת, על ידי שהאדם יתבונן כי כל המקרים הבאים עליו מאת ה' הם.