זכרון למצוות ה' על ידי מצוות ציצית

printהדפסה favorite_borderהוספה למועדפים

שורשה ורעיונה של מצות ציצית האמורה בפרשתנו מבוארת לכאורה בפסוקי התורה.

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם: (טו לח-מ)

פעמיים מוזכר בפרשה כי טעם המצווה הוא שעל ידי מצוות הציצית נזכור את מצוות ה'. אמנם נראה כי לא בנקל הוא לרדת לשורשי הדברים, מה משמעות הדבר שהציצית מזכירה את כל מצוות ה'.

בגמ' (סוטה יז א) מובא: דתניא, היה ר"מ אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד.

וברש"י על פסוקי הפרשה כתב 'וזכרתם את כל מצות ה': שמנין גימטריא של ציצית שש מאות, ושמונה חוטים וחמשה קשרים הרי תרי"ג'.

אמנם פשוט הוא, שאין הדברים באים לבאר כיצד יתקיים הזיכרון הזה, שכן ברור שהעובדה שציצית בגמטריא תרי"ג כשלעצמה אין בה כדי להזכיר לכל הלובש ציצית את מצוות ה', וכן המבואר בגמ' על תכלת בא להסביר את הטעם שציוותה תורה על התכלת, אך בודאי שאין בעצם הדבר שהציצית עשויה תכלת ותכלת דומה לרקיע וכו' להזכיר לכל הלובש ציצית את נוכחות ה' ואת מצותיו. נדרשת אם כן איזו חוליה מקשרת בין השימוש בציצית לזכרון המצוות שיתקיים מתוך לבישת הציצית כמבואר בפרשה. כיצד אם כן יתקיים זיכרון כל מצוות ה' על ידי לבישת הציצית?

חותם של טיט

הגמרא במסכת מנחות (מג א) אומרת כך.

אין אדם רשאי למכור טלית מצויצת לעובד כוכבים עד שיתיר ציציותיה מאי טעמא הכא תרגימו משום זונה רב יהודה אמר שמא יתלוה עמו בדרך ויהרגנו.

מבואר בדברי הגמרא שבגד שמוטלים בו ציציות מהווה סימן זיהוי מובהק לכך שלובש הבגד הוא יהודי, ולכן חוששת הגמרא שאם ימכור היהודי לגוי את הבגד כולל הציצית יגרום הדבר לטעות שתביא למכשול. אמנם היה ניתן לומר כי הדבר אינו נוגע למהותה של הציצית אלא הוא השלכה הנגרמת מכך שבני ישראל לובשים ציצית. אך לא כך נראה מהמשך דברי הגמרא במנחות:

תניא היה רבי מאיר אומר גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שאמר לשני עבדיו לאחד אמר הבא לי חותם של טיט ולאחד אמר הבא לי חותם של זהב ופשעו שניהם ולא הביאו איזה מהן עונשו מרובה הוי אומר זה שאמר לו הבא לי חותם של טיט. ובתוס' שם כתבו: מה שמדמה חותם של טיט לציצית שכן עושין לעבדים והציצית מעיד על ישראל שהם עבדי הקב"ה כדאיתא פרק במה אשה (שבת דף נז) כבלא דעבדא תנן:

מתוך דברי המשל האמורים בדברי רבי מאיר בברייתא טמון יסוד עמוק בהבנת מצוות ציצית ובתכליתה, וכפי שמבארים התוספות, מהעובדה שרבי מאיר ממשיל את דרישת ה' מאיתנו לשים ציצית בבגד כדרישת המלך מעבדו להביא חותם אנו לומדים כי הציצית מהווה סימן היכר הנתון בבגדו של היהודי וזהו עומק ענינה של מצוות ציצית. המכוונת ליצור ליהודי בגדים ייחודיים שיבטאו את נבדלותו המהותית משאר העמים ואת דבקותו בברית עם ה'.

בגדי קדש לכבוד ולתפארת

כפי שהרחבנו במאמרנו פרשת תצוה, לבושו של האדם מבטא ומייצג כלפי חוץ את הזהות העמוקה של הלובש אותם. לא לחינם אנשים רבים נוהגים להשקיע רבות בבגדיהם, מתוך הנחה שהבגדים בהם הם לבושים, והצורה המסויימת שבהם הם לובשים את בגדיהם, מספרים לעולם החיצוני על מי שהם. להבדיל, אנו רואים שהתורה נותנת משקל רב לבגדי הכהונה שעליהם היא מצווה בדקדוק רב ויורדת לכל פרט ופרט. וזאת כאמור מכיון שעל ידי הבגדים האדם מבטא כלפי חוץ את מהותו הפנימית. כאשר ביטוי חיצוני זה משפיע באור חוזר גם על פנימיותו של האדם שחוזר ומתחבר באופן עמוק יותר למהותו הפנימית.

במצוות ציצית נצטווינו לעשות דבר שהוא שונה מרגילות השימוש בבגדים. תיבת ציצית כפי שנשמע מצליל המילה, מורה על דבר ש"מציץ" והוא דבר מה המציץ מן הבגד, אך התורה מדגישה כי לא מדובר בחוטים הממשיכים את הבגד לנוי וכפי שמצוי אף בימינו, אלא יש לעשות את ציציות הבגדים שלנו באופן אחר וייחודי. ולכן מצווה התורה "על כנפי בגדיהם". כלומר הציצית איננה המשך ישיר מהבגד, אלא קשורה על גבי הבגד כחלק נפרד הנוסף עליו. וכמו כן אין לעשותה בכל היקף הבגד אלא רק בכנפותיו. ובנוסף אנו מצווים לשים בציצית פתיל תכלת. שלושת הדרישות הללו יוצרות הבדל בין הבגד של היהודי לבגדו של הגוי. הסיבה שציציות הבגד הן אלו שדרכן התייחד הבגד היהודי מבגדי אומות העולם, הוא מכיון שהציצית היא מקום הנוי והיופי של הבגד, ולכן דווקא שם ישנה אפשרות לבטא את הייחודיות המהותית שמתבטאת בבגדים. 

אפשר שכך הביאור במה שמסכמת התורה 'וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת'. על פניו לא מובן מה מוסיף משפט זה על עצם הציווי לשים את הציצית. אך לדברינו משמעות הדברים היא שזו תהיה הציצית שלכם. כלומר, ציצית השונה מציציותיהם של שאר הגויים.

וזכרתם את כל מצוות ה'

נמצא אם כן, שכאשר היהודי לבוש בבגד שיש בו ציציות יש כאן הזדהות עמוקה עם היותו שונה מאומות העולם ובהיותו בן לעם סגולה הנתון בברית עם ה'. בלבישת בגד יהודי ייחודי הוא מבטא שהזהות הפנימית שלו נבנית סביב ההשתייכות שלו לעם ישראל והמחויבות שלו לברית עם הקב"ה וכך מקבל הוא על עצמו עול מלכות שמים. 

זו כוונת התורה שאומרת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'. מצוות הציצית היא מצווה יסודית ומהותית שמטרתה להעמיק ולבסס את עצם המחויבות של כל איש מישראל לקב"ה ולתורה. זכירה במובן זה איננה עוסקת בתחבולות כיצד לא לשכוח את המצוות. אלא שכאשר יהודי לבוש באותם הבגדים שבהם ציווה אותו ה' ושמבדילים אותו משאר אומות העולם, הרי שהוא חווה באופן מוחשי את הברית עם הקב"ה חופפת עליו וממילא הוא מקבל על עצמו את עול התורה והמצוות.

לאחר שהוברר לנו שמהותו של בגד זה היא לייצג את הזהות היהודית, באה השאלה מדוע דוקא התורה משתמשת במילה ציצית כדי להגדיר את אותו הבגד, ומה משמעות של צבע התכלת שבבגד? על כך באים דברי הגמרא שתכלת דומה לים וכו' וביאורו של רש"י שציצית בגימטריא תרי"ג, כלומר, התורה בחרה באופן מסוים בצורה זו ובשם זה של הבגד לקיים בו את המצוה היסודית והחשובה הזו שבה היהודי מכריז על שייכותו לעם השם, דוקא בבגד זה הנושא את השם ציצית וצבעו תכלת – המזכירים את היותנו משועבדים לקב"ה ומצווים בקיום כל המצוות, כלומר, ההזדהות אינה באה כשייכות סתמית לעם היהודי, ההשתייכות לעם היהודי היא דוקא ע"י הכרזה על מחויבות גמורה להשם ולמצוותיו.ציצית – מצווה קיומית

. והנה, בגמרא (מנחות מא) מבואר כי מצוות ציצית היא מצוה קיומית, כלומר אין חובה לקיים אותה כל שעה אלא רק כאשר האדם לובש בגד של ארבע כנפות עליו להטיל בו ציצית. דבר זה נראה על פניו תמוה. מדוע מצווה חשובה שכזאת, הגורמת לזכור את כל המצוות אינה מחויבת מן התורה לעשותה כל שעה? 

מאידך, בגמ' שם מבואר שאף שמדובר במצוה שאין חיוב לקיימה אם אין לו בגד של ארבע כנפות מכל מקום ב'עידנא דריתחא' כלומר כשיש כעס מן השמים על האדם, יכול האדם להיענש גם על אי קיומה של מצוה זו, והדברים צריכים ביאור, ממה נפשך, או שמצווה זו תהא מחויבת, ואם אינה מחויבת מכל סיבה שהיא מה אם כן משמעות העונש על אי קיומה בעידנא דריתחא?. 

לאור דברינו הענין יתפרש היטב. מצוות ציצית היא מצווה קיומית באופן הכרחי, מאחר וכל מהותה של מצווה זו היא ההזדהות עם המחויבת לה' ולמצוותיו אזי היא צריכה להגיע מתוך רצונו ופנימיותו של האדם, שמכונן את עצמיותו על הבסיס של המחויבות לברית עם הקב"ה ומעתה הוא מחויב לכל שאר המצוות. אילו הייתה מצוות הציצית מחויבת כשאר המצוות הרי שהיינו מחמיצים את משמעותה העמוקה בה מביע היהודי את הזדהותו ורצונו להיות כפוף למצוות השם. נמצא שכדי שתתקיים מצוות ציצית מוכרח שהיא לא תהיה מחויבת ושהאדם יבחר בה מרצונו ובכך הוא מכריז שהוא חפץ ומעונין במחויבות שלו להשם ולתורתו, אך עם זאת אין זה סותר לכך שבעידנא דריתחא ישנו כעס על עצם זה שהאדם לא בוחר לשים את הציצית. הכעס הוא לא על אי קיום המצווה שכאמור איננה מחוייבת, אלא על כך שמשתמע ממנה חוסר חיבור וחוסר מחויבות לה' ולמצוות התורה. בימים כתיקונם הקב"ה מאריך אפו ונותן לאדם להגיע לחיבור השלם לפי הזמן שהוא זקוק לו, אבל בעידנא דריתחא עולה מלפניו כעס גם על זה.

***

בימינו התפשט המנהג בכלל ישראל לייחד בגד נפרד לציצית. מנהג שאפשר היה לתמוה עליו כיון שכל מצוות הציצית נאמרה לכאורה על הבגד אותו לובשים. ומה העניין בבגד שכל עניינו הוא הציצית? נראה לאור דברינו כי יש לדבר טעם הנעוץ בשורשה של מצוה זו. מצוות ציצית מכוננת את הזהות היהודית, ולכן עם ישראל קיבל על עצמו להרחיב את המצווה ולייחד בגד שיבטא את ייחודיותנו כיהודים, ובכך לבטא שבסיס קיומנו מושתת על הברית שלנו עם ה' ועל מחויבותנו המוחלטת לתורתו ולמצוותיו.