המסע המורכב בו מעביר יוסף את אחיו בדרך אל המפגש עימם כפי המתואר בפרשתנו ובפרשת מקץ, נראה תמוה במבט ראשון, ואכן הוא מעסיק רבות את המפרשים הראשונים והאחרונים, בין היתר הם שואלים: מדוע יוסף מתגלה אל אחיו רק לאחר שהוא מעביר אותם דרך ייסורים קשה? מה הייתה מטרתו בהבאת בנימין אליו? ומדוע גם אחרי שכבר הורידוהו אליו, הטמין את הגביע באמתחתו?
הרמב"ן מוסיף להקשות, שאף אם נניח שיוסף עדיין כועס על אחיו שמכרוהו איך ציער את אביו שהיה שותף לצער ולדאגה באותם אירועים?
שאלה קשה נוספת אף היא מוזכרת ברמב"ן ובמפרשים נוספים, מדוע בכל השנים בהם יוסף משנה למלך ובידו לפעול ככל אשר עולה על דעתו הוא לא מיידע את יעקב אביו כי הוא חי? מדוע הוא לא חס על צערו ומניח לו לשקוע באבל על מותו משך שנים רבות?
המפרשים מציעים אופנים שונים לבאר פרשה זו, אך הניחו לנו עוד מקום בכמה מהקושיות לעיל, ונראה להציע בזה פירוש מתוך התבוננות בפשט הפסוקים.
יוסף והאחים לאחר המכירה
התמיהות האמורות למעלה מעוררות למחשבה רחבה יותר על יחסי יוסף ואחיו מאז המכירה. לכאורה המפגש של יוסף ואחיו נוצר באופן מקרי, בעקבות רעב בכנען שחייב את האחים לרדת למצרים. ומשכך יש להעלות את השאלה מה היה קורה לו לא היה רעב בארץ ישראל? האם היו אז יוסף והאחים מחפשים זה את זה ומעוניינים בחידוש הקשר ביניהם? מאז מכרו האחים את יוסף לא מספרת לנו התורה על ניסיונות מצידם לחפש את יוסף ואף איננו יודעים מה דעתם של האחים על המכירה, האם חזרו בהם או שהם עדיין עומדים בדעתם שכך היה ראוי להיות דינו של יוסף?
התורה לא כותבת במפורש על עמדתם של יוסף ואחיו, אך נראה שניתן לעמוד על כך דרך עיון ושימת לב לפרטים שונים המתוארים בפרשתנו ובפרשות הקודמות מאז מכירת יוסף ועד התגלותו לאחיו. בפעם הראשונה בה מעכב יוסף את אחיו מוזכרים בפסוק דברי האחים בינם לבין עצמם [בחושבם שיוסף לא מבין את שפתם] והם עוסקים ביחסם של יוסף והאחים אחרי המכירה.
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף … אִם כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם: וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ וַיַּעֲשׂוּ כֵן: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת: (מב, כא)
דבריהם של האחים עשויים לכאורה להוכיח שהם מתחרטים על מכירת יוסף, ושאם היה הדבר בידם היו מחזירים המצב לאחור. אך אם נעיין נראה שאין כך פני הדברים, שהרי האחים ממקדים את דבריהם בהתנכרותם לתחנוניו של יוסף 'אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ' [אגב, תחנונים שלא הוזכרו כלל בפרשת המכירה עצמה] אך אינם מרכזים את דבריהם בעצם המכירה ובעובדה שעד היום יוסף רחוק מביתו ומשפחתו, כשהוא לפי דעתם באותה שעה במעמד בזוי של עבד עברי בקרב אומה זרה ועוינת.
כך למדים אנו גם מדברי המדרש על ירידתו של יהודה מאת אחיו מיד לאחר המכירה. כמובא ברש"י:
"למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף, ללמד, שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם, אמרו, אתה אמרת למכרו, אילו אמרת להשיבו, היינו שומעים לך" (לח, א)
גם כאן הארוע העומד כסיבת ההורדה של יהודה מגדלותו הוא לא מכירת יוסף, העובדה שיוסף נמכר והוא עבד רחוק ממשפחתו עקב המכירה המיוחסת ליהודה לא מפריעה כל כך לאחים, אלא דווקא הצער של יעקב שמצטער על חסרונו של יוסף, כאבו של יעקב לבדו הוא זה שמהוה בעיניהם סיבה להורדת יהודה מגדולתו.
הדברים מורים כי חרטתם של האחים אינה על עצם המכירה, אותה הם עשו לפי דעתם כפי שהיה ראוי לו ליוסף המבקש שררה שלא כדין, אלא על הדברים הנלווים למכירה. מתחרטים הם על הצורה האכזרית בה היא נעשתה 'אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ' ובעיקר על גרימת צער לאביהם הממאן להתנחם. נראה כי הם עדין עומדים מאחורי ההצדקה לעצם המעשה כפי שנתבאר, אך הם מתחרטים עמוקות על צער האבל שנגרם ליעקב, הם מבינים כי אולי ניתן ניתן היה להגיע לתוצאה דומה בלי לגרום סבל נלוה גדול כל כך.
יוסף במצרים
מעתה אנו יכולים להציע הסבר מדוע יוסף אף אחר שעלה לגדולה איננו יוצר קשר עם משפחתו. יוסף איננו בוטח באחיו, הוא חושש שאם ישמעו שהוא נוכח ופעיל יחפשו אחריו בכדי להורגו ולהסיר באופן סופי את האיום הנשקף ממנו. העובדה שהוא מצליח במצרים ומצוי בעמדת הנהגה יכולה רק לחזק את חששם זה. גבורתם של אחיו גדולה וידועה כפי שמתארים המדרשים בתחילת הפרשה ואפשר שיוסף חושש מפניהם, ואף אם יוסף סבור שהוא מוגן מרדיפת האחים בהיותו משנה למלך הוא לא יכול להיות בטוח שיקבלוהו אליהם בשלום, וכנראה לכן הוא נמנע לעת עתה מליצור איתם קשר.
חשש זה מלווה את יוסף גם כאשר הוא מזהה את אחיו בין הבאים למצרים לשבור אוכל, הוא חושש להיחשף מולם ומבקש ראשית כל לדעת את דעתם ואת עמדתם ביחס אליו בעת הזאת. הד לקריאה זו שאף לאחר שיוסף מזהה את אחיו במצרים הוא חושש שיהרגוהו ואף עלה הדבר בדעתם של אחיו אפשר למצוא בדברי המדרש:
"אמר רבי שמואל בר נחמן לסכנה גדולה ירד יוסף, שאם הרגוהו אחיו אין בריה בעולם מכירו ולמה אמר הוציאו כל איש מעלי? אלא כך אמר יוסף בלבו מוטב שאהרג ולא אבייש את אחי בפני המצרים, כיון שהכירוהו בקשו להרגו, ירד מלאך ופזרם בארבע פינות הבית". (תנחומא מה)
נראה אפוא שיוסף חושש בצדק מאחיו שיש עדיין בליבם עליו, ומבחינתם אכן רוצים הם עדיין להורגו.
תחבולות יוסף
לאור חשש זה נוכל להבין את התנהגותו של יוסף עם אחיו המנסה ע"י תחבולות שונות והתענינות מודגשת, להבין באופן עקיף את עמדתם הנוכחית של אחיו ואת מצבו של יעקב. וכפי שאכן קרה שכאשר הובאו האחים בפני יוסף חשפו הם את דעתם על המכירה.
לא נוכל להציע הסבר מלא לכל פרטי מעשיו של יוסף אך את התענינותו של יוסף באביהם 'וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי' (שם כז) יכולים אנו להבין היטב, זה העוגן והבסיס שעליו יוסף תולה את כל יהבו לקראת מערכת היחסים העתידית שלו עם האחים. גם כליאת בנימין והעמדתו בסכנה, מוסברים בכך שיוסף מעמיד למבחן את דאגתם של אחיו לבנימין אחיו מאב ומאם, האם כעת חשים האחים רגשי אחווה ודאגה לבני רחל אהובי יעקב אביהם, אשר נפשם קשורה בנפשו או שמא לא.
אך פרטים אלו עדיין לא מביאים את יוסף להתגלות, מה אם כן מביא את יוסף למסקנה שאין לו ממה לחשוש ויכול הוא להתגלות בפני אחיו?
נראה שנאום יהודה הפותח את הפרשה הוא הסיבה העיקרית, נאום שהוא במידה רבה תוצאה של כל דרך החתחתים שהעביר יוסף את האחים. יהודה ניגש ליוסף בתקיפות ומגולל באוזניו את כל מה שקרה מאז שהם ירדו למצרים בפעם הראשונה ועד עתה, כאשר הצורה שבה מתארת התורה את כל נאומו של יהודה עשויה לעורר תמיהה, לכאורה הוא חוזר שוב על כל מה שידוע לנו וידוע גם ליוסף. מה מתחדש בנאומו של יהודה? מדוע הוא חושב שהוא עשוי לשכנע את יוסף לו רק יחזור לספר מתחילה את כל הסיפור שבודאי ידוע ליוסף? ומדוע אכן יוסף מתגלה בעקבותיו של נאום זה?
התגלות יוסף לאחיו
נראה שהדבר קשור בכך שכאמור עיקר נאומו של יהודה נסוב על צערו של יעקב אביו. חזרתו של יהודה בפני יוסף על כל הסיפור תוך הדגשת צערו העמוק של אביו ולא פחות מכך לקיחת האחריות של יהודה על אותו צער, משכנעת את יוסף שעל אף שאחיו מצד עצמם אולי עדיין שונאים אותו הם לא יפגעו בו שוב ולו בגלל דאגתם לאביהם, זה מה שגורם ליוסף להחליט כי יכול הוא להתגלות לאחיו.
ואכן כאשר יוסף מתגלה אל אחיו ממהר הוא להזכיר את יעקב 'וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי'. יוסף מבין כי אביהם ודאגתם המשותפת לו הוא מה שיחבר בינו לבין האחים.
אפשר להיווכח שנשאר מתח מסוים ביחסי יוסף והאחים גם לאחר ירידתם למצרים יחד עם יעקב, כשאנו מוצאים שלאחר מיתת יעקב גם כעבור שנים של מגורים תחת חסותו במצרים שוב חוששים הם האחים מפניו 'וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ' (נ, טו), רק אז כאשר יוסף ימחל להם במחילה גמורה יחזור לשרור השלום.