יעקב ועשיו

printהדפסה favorite_borderהוספה למועדפים

יחסיהם המורכבים של יעקב ועשיו המתחילים עוד בבטן אמם וממשיכים לאורך הפרשות הבאות מזקיקים אותנו להתבוננות בעומקם של דברים, לימוד ועיון באופי היחסים ביניהם ובאופן שבו התורה מתארת אותו עשוי ללמד אותנו גם את הגרעין ליחסי עם ישראל ואומות העולם במשך ההיסטוריה כפי שמבואר בדברי חז"ל:

קסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמן, ישבו שתיהן אל תאמן. חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי תאמן. שנאמר 'אמלאה החרבה', אם מליאה זו חרבה זו. אם מליאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא 'ולאם מלאם יאמץ'. (מגילה ו).

האם ניתן לגנוב ברכות

את עיוננו נתחיל דוקא מהסוף, מפרשת גניבת הברכות המספרת את הרגע בו מגיעים עשיו ויעקב לכדי עימות ממשי, פרשה זו מעלה תמיהות רבות: התמיהה המרכזית נוגעת לעצם המושג של גניבת הברכות, באיזה מובן ניתן בכלל ניתן 'לגנוב' ברכות? הלא ברכות אינן חפץ אותו ניתן לשים תחת הגלימה אלא הן כעין תפילה. הן נובעות מלב המברך ומכוונות לחול על אדם מסויים, ומשכך מה לי אם ראשו של עשיו תחת ידיו של יצחק או ראשו של יעקב? וכי אם היה אדם או שמא בעל חיים אחר מכניס את ראשו תחת ידיו של יצחק בשעת הברכות, הוא היה זה שמתברך בברכותיו של יצחק?

תמיהה נוספת בפרשה זו נוגעת לתגובת יצחק. לאחר שנוכח יצחק בהערמתו של יעקב הוא נחרד חרדה גדולה, אך ברגע כמימרא הוא נמלך בדעתו ואומר "גם ברוך יהיה". המעבר המיידי מחרדה גדולה בשל גניבת הברכות, לבין הכרזתו ’גם ברוך יהיה’ שזו בעצם הסכמה להחלת ברכתו על יעקב נראה תמוה, אם נחרד יצחק ממעשה הרמייה והגניבה מדוע תיכף הוא חוזר ומאשר את נתינת הברכות ליעקב?

בכדי להבין זאת עלינו לשוב אל תחילתו של הסיפור, אל ערש לידתם של יעקב ועשיו;

וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.

לפי הנראה בפסוקים רבקה מבינה מעצמה שבבטנה תאומים ולא על זה נסובה דרישתה את ה', היא הולכת לדרוש את ה' לאחר שהבנים החלו להתרוצץ בקרבה. מהי אותה ’ההתרוצצות’ שרבקה רואה בה דבר משמעותי ומסעיר כל כך הגורם לה לומר ’למה זה אנוכי’? כמו כן, כיצד התשובה שניתנה לה מיישבת את דעתה?

'שני לאומים ממעייך יפרדו'

בני יצחק ורבקה מיועדים מטבע הדברים לבנות את הקומה הבאה בבניין עם ישראל, האפשרות שהקומה הבאה תיבנה ע"י שני אחים אינה בעייתית לכשעצמה, גם יעקב אבינו מעמיד שנים עשר שבטים שכל אחד מהם סולל דרך ייחודית משלו בעבודת השם בתוך המכלול של עם ישראל, לפיכך, כשרבקה מתוודעת לעובדה שתאומים בבטנה היא איננה רואה את זה כדבר המצריך יחס מיוחד, היא מניחה ששני התאומים יחיו מתוך הרמוניה וישלימו האחד את השני, אך כשהיא חשה בהתרוצצות היא נחרדת. התרוצצות היא מלשון 'ריצוץ'. מילה זו מתארת מאבק. רבקה מבינה שבין שני התאומים בבטנה לא מתקיימת הרמוניה אלא להיפך, כל אחד מנסה להתקיים על חשבון האחר והבנה זו מביאה אותה לדרוש את ה'. בדרישתה היא שואלת שתי שאלות. א. מה פשר המאבק? ב. מי הוא הצד הטוב יותר ובמי עליה לצדד במאבק ביניהם לאחר לידתם? 

התשובה שניתנת לה מאששת את תחושותיה. הקב’’ה אומר  לה: 'שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו' היא מתבשרת שאכן לידתה צפויה לייסד שני עמים השונים במהותם האחד מהשני. ובאשר לשאלתה במי עליה לצדד, היא מקבלת את התשובה "ורב יעבוד צעיר", הצעיר הוא המיועד להמשיך את שושלת אברהם.

'וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב', הפער בין יעקב לעשיו ניכר כבר בלידתם והוא גם קובע את שמותיהם. עשו יוצא שעיר ואדמוני, שיער הוא סימן לבגרות ובשלות ולכן נקרא שמו עשיו, אדמוניות מתארת יצר חיים מבעבע, האדום הוא צבע הדם, הדם הוא הנפש, הוא עצם החיות, עשיו הוא אדם של עולם העשייה, הוא נולד עם רצון עז לחיות ולכבוש את העולם והוא מוכן ומזומן להתמודדות הנדרשת בעולם המעשה. יעקב, לעומת זאת, נשרך אחרי אחיו, הוא נקרא על שם היאחזותו בעקב עשיו, קריאת שם זה מנציחה את היותו חלש יותר ומוכן פחות להתמודדות בעולם המעשה. תכונות אלו והפערים בין השניים ממשיכים להיות בולטים גם בגדלותם. 'ויִגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים.

'והנה תאומים בבטנה' 

הבנת מהות השוני בין יעקב לעשיו נעוצה בהבנה השורשית כי העובדה שהם נולדו תאומים איננה במקרה אלא יש לכך משמעות רבה. לידת תאומים משמעה שכל אחד מהתאומים הוא קוטב אחד בתוך מערך גדול יותר שעולה רק מחיבור של שני הקטבים. אם יעקב ועשיו נולדו תאומים הרי שעשיו, כמו יעקב, נושא בשורה מסוימת הנצרכת גם ליעקב וכמובן להיפך. התפצלותם לשני עמים כרוכה בהכרח בחסר מסוים, כל אחד מהם איבד את דרכו של האחר המשלימה את דרכו שלו. אובדן זה עומד ברקע חלק מהסיפורים שיופיעו בהמשך.

יושב אוהלים או איש שדה

יעקב ועשיו מייצגים שני יסודות ראשוניים שעל שניהם יחד מתבסס הקיום של האדם בעולם, מצד אחד יסוד הרוח, המיוצג ע"י יעקב המביא לעולם תוכן רוחני וערכי שהוא תכלית הבריאה, אך אותו תוכן רוחני נזקק לכלים ממשיים שעל ידם הוא יוכל להתממש, ליצירת הכלים הממשיים דרושה מעורבות, נצרכת היכרות עם העולם ואורחותיו. זהו היסוד שמייצג עשיו. יעקב, בהיותו אמון על הרוח ועל התוכן הפנימי יושב בבית המדרש. הוא לא נזקק להתחככות עם העולם הממשי. לא כן עשיו שחי במרחב הארצי, הגשמי, תפקידו הוא לפתח את העולם, לסדר ולתקן אותו. שני קטבים אלו חשובים וכאמור, כל אחד זקוק לחברו. הקב"ה ברא את העולם כדי שהתוכן האלוהי יחול באופן מעשי בעולם החולין, הוא מצווה את האדם בפרשת בראשית "רדו בארץ וכבשוה" ובזה קובע שעבודת ה' בעולם כוללת גם "ירידה" לחיי המעשה ועיסוק בסדרי החולין של המציאות בכדי לתקן את העולם הממשי במלכות ש-ד-י. אך כדי שהעיסוק בחיי המעשה יהיה חלק מעבודת ה' הוא צריך להיעשות מתוך הכרה בכך שתכלית העשייה היא התוכן והרוח אותו יוצקים לאותם כלי מעשה, היסוד המעשי צריך להירתם לתכלית אותו מביא יסוד הרוח. כאשר כיבוש העולם ותיקון סדריו עומד כתכלית לעצמו הוא מאבד את זכות קיומו ועשוי להגיע לכדי רצח ושחיתות מוסרית.

הכשלון של עשיו

זו הנקודה בה נכשל עשיו. הוא אינו עובד בצוותא עם יעקב אלא רואה את עשייתו בעולם כתכלית לעצמה. זו המשמעות העמוקה של ההתרוצצות אותה חשה רבקה כבר בשלב ההריון, עשיו דוחק את יעקב, הוא מנסה להעמיד את הקיום כולו על יסוד המעשה ומסרב לתרום את חלקו בעולם המעשה ולשלבו עם עולם הרוח של יעקב. בנקודה זו מתרחש מפנה בעולמו של יעקב. משנוכח יעקב שעשיו אינו משייך את עצמו אל הקודש ובכך הוא מחטיא את המטרה שלשמה קיבל את כלי ה’עולם הזה’, הוא מבין שעליו לנכס לעצמו גם את כוחותיו של עשיו, שלא כעשיו הוא מודע לכך שמטרת עולם הרוח הוא להתממש בתוך כלי המעשה ומכיר בצורך שלו בכוחות של עשיו, אך אם עשיו מועל בתפקידו הרי שהוא עצמו צריך להחזיק את שני היסודות גם יחד. ואכן אנו מוצאים שיעקב פועל בהמשך פעמיים על פי תפיסה זו, פעם אחת ביוזמתו כאשר הוא מצליח לשכנע את עשיו למכור לו את הבכורה, ופעם שניה ביוזמת רבקה אמו הוא גונב לעשיו את ברכת אביו יצחק ובכך מקבל את הכוחות שיועדו מלכתחילה לעשיו העוסקות ברובן בשפע גשמי.

גניבת הברכות

לאור דברינו נוכל לבאר את תוכנה של פרשת גניבת הברכות.

וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת-בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת-יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן..

ההתחפשות של יעקב לעשיו איננה רק תחבולה ריקה, היא מסמנת את עומק המהלך של יעקב אבינו המנסה לרכוש את "ידיו" של עשיו. ליעקב יש את הקול, את מעלת הדיבור העולה מתוך היותו שייך ליסוד הרוחני של הקיום, אך הוא נאלץ לאמץ לעצמו גם את ידי עשיו, את כח העשייה של העולם הארצי. מתוך ההרכבה הזאת של שני הכוחות בתוכו הוא ניגש לקבל את ברכת אביו, ויצחק שפוגש בו דרך המישוש מכריז 'הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו'. אבחנתו של יצחק מגדירה במדויק את הדמות החדשה של יעקב שאיננו כבר רק איש תם יושב אוהלים אלא מכיל בתוכו גם את יכולת הפעולה בעולם המעשה. "גניבת הברכות" אם כן, אינה רק הערמה ויצירת מצג שווא בפני יצחק, שאם כן ברכתו של יצחק היתה מקח טעות ולא היתה חלה, אלא שיעקב אכן ניכס לעצמו את אותה יכולת של עשיו שמזכה אותו בברכות יצחק ובכך זכה בברכותיו.

גם ברוך יהיה

כשיצחק מתוודע להערמה של יעקב הוא נחרד ברגע הראשון חרדה גדולה, אך תיכף הוא נמלך בדעתו ומכריז גַּם-בָּרוּךְ יִהְיֶה. תנועה זו מלמדת על הסכמתו של יצחק לדמותו החדשה של יעקב, יצחק אהב את עשיו בגלל אותם כוחות מעשה שאפיינו אותו ולכן ברגע הראשון כשהבין שברכותיו לא ניתנו לעשיו הוא נחרד, אך בו בזמן הבין למפרע שיעקב כפי שהוא היום משלב בדמותו את שני היסודות, ולכן ראוי הוא לקבל את ברכתו.