יצחק ורבקה

printהדפסה favorite_borderהוספה למועדפים

סיפור נישואיהם של יצחק ורבקה המסופר בתורה באריכות רבה מהווה שלב חשוב נוסף בתהליך גילוי ה' בעולם, תהליך אותו החל אברהם אבינו. מעיון מדוקדק בפרשה זו נוכל ללמוד על מידתה של רבקה ועל האופן בו היא משלימה את דרכו של יצחק, כאשר יחד הם מהווים קומה שלמה נוספת העומדת בתשתית עם ישראל.

נתבונן אם כן בפסוקים המתארים את הגעתה של רבקה לבית אברהם ואת הרגע בו היא פוגשת את יצחק. וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל-הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת-רִבְקָה וַיֵּלַךְ. וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים. וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל. וַתֹּאמֶר אֶל-הָעֶבֶד מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס. וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ.

תיאור זה מצריך עיון ובירור בכמה נקודות. א. התורה מאריכה בסיפור הרקע והמקום שממנו מגיע יצחק: וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב כמו גם תיאור של הסביבה בה הוא נמצא באותו זמן וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה. ב. ישנו פער בין מה שרואה יצחק למה שרבקה רואה כאשר שניהם נושאים את עיניהם זה לזו. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים. וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק יצחק רואה גמלים ואילו רבקה רואה את יצחק. ג. בפסוק החותם את פרשת נישואיהם התורה מציינת שיצחק מביא את רבקה אל אוהל שרה אמו, ושבנישואיו לרבקה מתנחם יצחק על מות אמו. מהו הקשר בין הדברים? מהו החלל אותו הותירה שרה בעולמו של בנה שאותו ממלאת כעת אשתו?

תפקידם של האמהות

לפני שנבאר את מהות הזיווג בין יצחק לרבקה העולה מקריאה מדויקת בפסוקים אלו, יש להקדים ולבאר את מקומן של האימהות בספר בראשית. לעם ישראל ישנם שלושה אבות וארבע אימהות. הגדרתן של נשי האבות כ"אימהות" מורה שתפקידן איננו רק להיות רעיות לאבות הקדושים אלא הן ממלאות תפקיד פעיל בהקמת עם ישראל שהוא פרי הזיווג בין האבות לאימהות. תפקיד האימהות הוא להביא פן נוסף שיש לו משמעות בפני עצמו המשמש בדרך כלל כהשלמה לדרכו של האב, בכך הן משלימות קומה שלמה ונוספת בבניין עם ישראל וסוללות דרך ללידת השלב הבא.

רעיון זה ניתן ללמוד מתוך מעשי האמהות כפי המסופר בתורה. הפעולות עליהן מספרת התורה הן פרי יוזמתן האישית של האמהות מצד עצמן, ופעולתן לא הייתה רק כעזרה וסיוע לתפקידם של האבות: אצל שרה – סילוקה של הגר בניגוד למחשבתו הראשונית של אברהם. אצל רבקה – ההחלטה לעזוב את הבית גם ללא תמיכה מהוריה, גניבת הברכות, שליחת יצחק אל לבן ודעתה על נשות עשיו. וכך גם אצל רחל במאורע גניבת התרפים ועוד. הרי שתפקידן של האימהות, מעבר להיותן רעיות לאבות הקדושים, הוא לפעול פעולות מצד עצמן ועל ידי זה ליצור נדבך נוסף ביסודות הבניין הרוחני הקדוש של עם ישראל.

חכמת נשים בנתה ביתה

את עומקו ומהותו של הקשר שבין יצחק לרבקה ניתן ללמוד כבר מן הפסוקים המספרים על מפגשם הראשון, מפגש זה מגלם בתוכו את המשמעות העמוקה של הזיווג בין יצחק ודרכו, אל רבקה ודרכה. הוא מגלם את הניגוד החריף ביניהם מחד, ואת האופן שבו רבקה בחכמתה מתקשרת ליצחק ומביאה אליו את דרכה שלה ובכך משלימה את הקומה העומדת בתשתית עם ישראל מאידך. את כל זה התורה מספרת לנו בין השיטין של הפסוקים בפרשתנו.

וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב.

בכך היא מתארת את יצחק כעובד את ה' מתוך התבודדות ועבודה פנימית (- מידת הגבורה, ראה מאמר קודם), הוא איננו חי בתוך המרחב הרגיל של בני המשפחה אלא מתבודד בעבודת הבורא. זו נקודת המוצא הבסיסית שממנה מגיע יצחק למפגש עם רבקה. מאידך, התורה גם מספרת שיצחק יוצא לשוח בשדה. הוא כעת "יוצא" מתוך מקום ההתבודדות והעבודה הפנימית שלו אל השדה הפתוח שעשוי לזמן לו עבודת ה’ באופי שונה במקצת. יצחק בונה את עולמו הפנימי במשך שנות לימודו בישיבת שם ועבר ובבאר לחי רואי, וכעת הוא יוצא להשלים את בניינו הרוחני מעבר למה שהשיג עד כאן – הוא מבין שכעת הגיע הזמן להשלים את עצמו באופנים נוספים ע’’י שילוב של בחינות נוספות בעבודת ה’. זהו עומק עניין יציאתו החוצה לשוח בשדה.

וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים: וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל: וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס:

ואכן, יצחק שאיננו רגיל בענייני העולם משום שהיה עד עכשיו שקוע כולו בבניין אישיותו בלבד רואה גמלים באים, רבקה, לעומת זאת, נושאת את עיניה ורואה את יצחק. הרגע הזה שמסמל אולי באופן החריף ביותר את הניגוד ביניהם הוא גם הרגע שבו רבקה משכילה להבין את תפקידה בקשר עם יצחק. היא נופלת מעל הגמל ובכך מגיעה אליו מתוך תנועת התבטלות הבאה לידי ביטוי גם במעשה ההתכסות בצעיף בו היא מצניעה ומעלימה את עצמה. תנועת התבטלות זו מסמלת את צורת ההתקשרות המהותית בין יצחק לרבקה. לרבקה יש דרך ייחודית שמובילה אותה בעבודת ה' ובהנהגת הבית כפי שנפגוש גם בהמשך בסיפור גניבת הברכות או בשליחת יעקב ללבן, אך רבקה איננה מביאה את דרכה ואת מידתה באופן ישיר אל מול יצחק. היא תנהיג את הנהגותיה באופן עקיף. כפי שאנו מוצאים אח’’כ בסיפור הברכות ובשליחתו של יעקב. כעת היא רואה לנגד עיניה כי מכורח תפקידה כרעיה ליצחק היא צריכה שלא להנכיח את דרכה בתוך ביתו של יצחק. היא מתקשרת ליצחק, ומתוך תנועת ההתבטלות היא נופלת מעל הגמל ומכסה את עצמה בצעיף. כך גם מתבאר מתוך הפסוקים כאשר אליעזר נשאל על ידי רבקה 'מי האיש הלזה' תשובתו היא איננה 'יצחק אישך לעתיד' אלא 'הוא אדוני'. זוהי לשון המורה על הצורך להעמיד כעת את יצחק במרכז בניין הבית הנבנה כעת.

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ.

שרה היא זו שהעמידה את יצחק כממשיכו הבלעדי של אברהם. אברהם עצמו הרי ראה גם בישמעאל את מי שיוכל להיות ממשיך דרכו, ואילו שרה היא זו שביקשה ממנו לסלק את ישמעאל משום שהוא 'מצחק'. הקשר של יצחק עם אמו מציין את החלק של שרה בהעמדת יצחק כממשיך דרכו של אברהם. כאשר התורה מציינת כי יצחק מביא את רבקה לאוהל שרה, וכשחז’’ל מלמדים אותנו ששב הענן לשכון מעל האוהל, הדבר מורה כי רבקה בחכמתה ובעבודתה האישית השכילה לבנות את הקשר באופן שבו יצחק יתרומם ויתגדל, ובכך היא נכנסת למקומה של שרה וממלאת את החלל שהיא הותירה.