ירידת יעקב ובניו למצרים

printהדפסה favorite_borderהוספה למועדפים

וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר-הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה. וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כָל-מִצְרַיִם אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה-לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם אִם-אָפֵס כָּסֶף. וַיָּבִיאוּ אֶת-מִקְנֵיהֶם אֶל-יוֹסֵף וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל-מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא (בראשית פרק מז פסוקים יד-יז).

התורה מאריכה לספר על האופן שבו מנהל יוסף את מצרים מבחינה כלכלית, כאשר הוא מביא לכך שהמצרים מעלים לפרעה את כל רכושם בעבור מזון ולאחר מכן אף הופכים לעבדיו. יש להבין מדוע התורה מאריכה כ"כ בסיפור זה שלכאורה הוא ענין פנימי של המצרים ואינו מענייננו? ובכלל, מדוע נוקט יוסף בגישה זו שמביאה את כל העם המצרי לכדי פת לחם ולהשתעבדות ממונם וגופם לפרעה?

נקודה נוספת שהתורה מדגישה היא שכהני מצרים אינם נפגעים מהמהלכים של יוסף, לא לוקחים מהם את אדמתם והם אף אוכלים בחינם מבית פרעה רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת-חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל-כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת-אַדְמָתָם (מז כב) גם נקודה זו מעלה את התהייה, מה המשמעות של עובדה זאת ומה התורה באה ללמדנו כשהיא מספרת לנו על חוקי הכהנים של מצרים?

בני ישראל מתבססים במצרים

נראה לבאר כך: בפסוקים המקדימים לתיאור של התורה על כל הניהול הכלכלי של יוסף במצרים התורה מספרת לנו על האופן בו יוסף מושיב את אחיו בנפרד ומכלכל אותם: וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת-אָבִיו וְאֶת-אֶחָיו וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה. וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת-אָבִיו וְאֶת-אֶחָיו וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף. אלה הם הפסוקים המקדימים את התיאור של התורה על אופן הניהול הכלכלי של יוסף במצרים, ולאחר סיפור הדברים בארוכה כותבת התורה: ויֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד . זהו גם הפסוק החותם את פרשתינו. נראה אם כן שהתורה נוטעת את הסיפור על ההתנהלות של יוסף עם המצרים בתוך תהליך ההתבססות של בני ישראל במצרים, הפסוקים הפותחים מספרים על כך שיוסף מושיב את אחיו במיטב הארץ במקום שמיוחד להם וכמו כן הוא מכלכל אותם ודואג לכל מחסורם. בפסוק החותם אנחנו לומדים שעם ישראל מתבסס, מתרבה ומצליח במצרים, ובתווך מספרת התורה על המצב הכלכלי במצרים ועל התנהלותו של יוסף. 

מהאופן שבו התורה כורכת את הדברים מתקבלת תמונה שמחדדת את ההבדלים בין מצבם של המצרים לבין מצבם של בני ישראל. בעוד העם המצרי הולך ונעשה עני מיום ליום, סובל מחרפת רעב ולבסוף אף מאבד את רכושו ומקומו, הרי שבני ישראל חיים בטריטוריה נפרדת במיטב הארץ, יש להם אוכל והם נהנים משפע המביא לכך שהם פרים ורבים ומעמיקים את אחיזתם במצרים. זוהי אם כן התשובה הראשונית לשאלה למה סיפרה לנו התורה על מצבה של מצרים בימי הרעב, היא בעצם מלמדת אותנו את הניגוד בין מצרים לישראל באותו זמן. אך עדיין צריכים אנו להבין, מה מטרת הסיפור הזה עצמו? מה אמורים אנחנו להבין מתוך התיאור הזה שמנגיד את המצב של מצרים ובני ישראל בשנות הרעב?

סכנת ההתבוללות במצרים

בכדי להבין את הדברים צריך להתבונן במצב הכללי של יעקב ובניו היורדים למצרים. הם מגיעים לארץ חדשה שבה הם זרים מכל הבחינות, הן מבחינה דתית והן מבחינה תרבותית. בפני אנשים שמהגרים לארץ חדשה עומדות בדרך כלל שתי אפשרויות. הראשונה היא להתערות במקום החדש ולהיטמע בתוך התרבות המקומית. זו אולי האפשרות הרווחת. אך ישנה גם אפשרות של שמירה על הזהות הקודמת ע"י התבדלות ויצירת פער ומרחק תמידי מהמקומיים. מובן מאליו שיעקב ובניו בבואם למצרים מעדיפים את הדרך השניה, הם המשפחה הנושאת את מורשת זקנם הגדול אברהם, ומוטל עליהם תפקיד להמשיך לקרוא בשם ה' בעולם, למצרים ובניה אין חלק בבשורת אברהם, ולכן על אף שנכפתה עליהם הירידה למצרים מעדיפים יעקב ובניו להיבדל עד כמה שניתן מהמצרים ומתרבותם.

התבדלות של קבוצה מסוימת מהתרבות הכללית יכולה להגיע בשתי דרכים: האחת, מצד המקומיים עצמם, שדוחים את הזרים ובכך מנציחים את זרותם. והדרך השניה היא ע"י מהלך יזום מצד הזרים עצמם שמעדיפים להתבדל בכדי לשמור על זהותם. הדבר ידוע שבמשך הדורות פעמים רבות דוקא הדחיה והשנאה מצד הגויים היא זו שסייעה ליהודים לשמור על זהותם וטהרתם בתוך הגלות, הגויים המקומיים שנאו אותנו, כלאו אותנו בגטאות וכדו' וע"י כך נשמר הפער בין גוי ליהודי. אך כאשר בני המקום אינם דוחים את המיעוט הזר הוא עצמו צריך ליצור את ההתבדלות. וכדי שמהלך של ההתבדלות יצליח צריכים להתקיים כמה תנאים. ראשית, שיהיה ליהודים מקום נפרד בו הם יוכלו לגור ולשמור על אורח החיים שלהם, הם צריכים לחוש ביטחון, וכמו כן הם צריכים לפרות ולרבות בתוכם בכדי להמשיך ולפתח את הקהילה שלהם ואת התרבות שלהם. בלא שמתקיימים תנאים אלו קשה מאוד לשמור על הייחודיות.

והנה, במקרה של יעקב ובניו אפשר לומר שהירידה למצרים העמידה בסכנה את כל ההמשכיות של בשורת אברהם וכינון עם ישראל, כיון שהמגורים במצרים עלולים לגרום להם להיטמע ולהתערות בין המצרים. 

במצב זה, מה שמאפשר את ההיבדלות והשמירה על זהותם וייחודיותם של בני ישראל, זו ההתנהלות של יוסף עם העם המצרי מחד ועם אביו ואחיו מאידך. יוסף נותן לאחיו את ארץ גושן שתהיה מיוחדת למגוריהם, הוא יוצר שם את התנאים הטובים ביותר מכל הבחינות וממילא הם יכולים גם לפרות ולרבות ולהצליח. אך גם למה שקורה באותו זמן במצרים כולה יש חלק בהצלחת המהלך. הרעב הכבד השורר בכל מצרים מביא למצב שבני ישראל לא מעוניינים לצאת מארץ גושן ולעבור למקומות אחרים שבהם לא יהיו להם את התנאים להם הם זוכים בארץ גושן.

עולה אם כן, שהניגוד החד בין המצב הכלכלי של מצרים לזה של עם ישראל המתואר בפסוקים מכוון ללמד אותנו על האופן שבו הצליחו בני ישראל לפרות ולרבות ולהצליח במצרים ויחד עם זאת לשמור על זהותם הייחודית ולא להיטמע בין המצרים. יוסף אכן תכנן כבר מראש ליישב את אחיו במרחב נפרד משלהם בארץ גושן, אך גם למצב הכללי במצרים היה משקל רב בהצלחת ההתבדלות של משפחת יעקב. מסיבה זו מציינת גם התורה את חוק הכהנים שאוכלים בחינם מאת פרעה ויושבים במקומם לבטח, העובדה שישנם כבר קבוצות של מיוחסים שזוכים לרווחה כלכלית ולמקום משל עצמם בתוך מצרים היא חלק ממה שאיפשר ליוסף להפלות גם את אחיו לטובה. ללא שהיה לכך תקדים אפליה כזאת לא היתה מתקבלת על דעתם של המצרים.

כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם

פתחנו בשאלה למה מאריכה התורה בסיפור גורלה של מצרים ברעב. לפי דברינו הרי שהתשובה על כך היא שבתיאור זה מלמדת אותנו התורה שלירידת עם ישראל למצרים הקב"ה הקדים להכין לבני ישראל את כל התנאים בכדי שיוכלו לשגשג ולצמוח במצרים ולא חס ושלום להתבולל ולהיטמע. מהלך זה של הכנת הקרקע לבואם של יעקב ובניו למצרים התחיל במכירת יוסף עצמה, וכמו שאומר יוסף לאחיו יותר מפעם אחת "כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם… לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה." "אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב" מהלך זה ממשיך עד להגעתם בפועל. יוסף כפי הנראה מפרש כך את העובדה שהוא נמצא במצרים הרבה לפני שיעקב והאחים חשבו לרדת למצרים, הוא מבין שזהו תפקידו ולכן בכל פעולותיו כמשנה למלך מצרים הוא לוקח במכלול השיקולים גם את טובת יעקב אביו ואחיו שעתידים ביום מן הימים לרדת למצרים.