ברכת כהנים: לברך את עמו ישראל – באהבה

printהדפסה favorite_borderהוספה למועדפים

בפרשתינו מופיע הציווי על הכהנים לברך את עם ישראל:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם:

והנה, בברכת כהנים מברכים הכנהים קודם מצווה זו היא;

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתו שֶׁל אַהֲרן, וְצִוָּנו  לְבָרֵךְ אֶת עַמּו יִשרָאֵל בְּאַהֲבָה

נוסח הברכה מלמדינו אפוא כי הציווי על ברכת כהנים כולל בתוכו פרט נוסף, חיוני; "לברך באהבה".

למשמע נוסח הברכה עשויה לעלות תמיהה רבתי; מאין נובעת הדרישה לברך באהבה. הלא, בתורה אין זכר לעניין זה.

מה גם, שמעצם אזכור עניין זה בנוסח הברכה ניתן להבין כי האהבה אינה רק תוספת מעלה והידור, אלא חלק חיוני ממאפייני המצווה ומאופן קיומה. ואכן כמקור ללשון הברכה הובאו בפוסקים (מג"א או"ח קכח, יח) דברי הזוהר בהם נאמר כי כהן שאינו אוהב את העם, או שהם אינם אוהבים אותו, לא ישא את כפיו.

תמיהות אלו עשויות להוביל אותנו להתבוננות מעמיקה בתוכנה של מצווה זו שעשייתה באהבה היא תנאי סף לקיומה.

ואמנם, אם אכן ברכת הכהנים היתה עוסקת בברכת הכהן גרידא, היה ניתן להבין מדוע המברך את חבירו בפיו כשבליבו הוא נוטר לו שנאה, ברכתו אינה ברכה, אך מילות החיתום של פרשה זו – 'ואני אברכם', מורות כי אין הברכה תלויה בכוחם של הכהנים, אלא ה' הוא המשפיע את הברכה. ועל כן, שומה עלינו להבין היטב את טיב מרכזיותה של האהבה בברכת הכהנים.

דבר נוסף שיש לתת עליו את הדעת נעוץ בעובדה שדווקא הכהנים הם אלו שנבחרו לברך את ישראל, ולא, כמצופה, הנביאים והחכמים שלברכתם בודאי ערך גדול יותר מחמת מעלתם הגבוהה. מהו אפוא החיבור ההדוק בין עבודת הכהנים לברכתם את ישראל.

אוהב את הבריות

אהרן הכהן מתואר במשנה כ'אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'. (אבות א) הרמב"ם, בפירושו למשנה זו ביאר כי "אהרן ע"ה כשהיה מרגיש באדם שתוכו רע וכו' היה מרבה לספר עמו והיה האיש ההוא מתבייש בנפשו ואומר אוי לי אילו היה יודע אהרון צפון לבי ורע מפעלי לא היה מתיר לעצמו להסתכל בי כל שכן שידבר עמי ואמנם אני אצלו בחזקת אדם כשר לכן אני אאמת את דבריו ומחשבתו ואהיה חוזר למוטב".

בכך שאהרן הקרין לסובביו כי מבחינתו הם אנשים כשרים, נגרם להם "לאמת את דבריהם ומחשבותיהם", ולחזור למוטב.

הטוב היה קיים ברשע גם קודם לכן, אך ע"י שאהרן התייחס אליו כצדיק והתעלם מהצד האפל באישיותו, התעורר בו הרצון לפעול בהתאם לחלק הטוב שבו.

ברכת כהנים: לברך באהבה

לאור העובדה שהתפקיד לברך את עם ישראל ניתן דווקא לאהרון הכהן ולבניו, ולאור אותה דרישה בסיסית בקיום המצוה 'לברך את עמו ישראל באהבה', ניתן להניח כי במצוות ברכת הכהנים קיים רובד נוסף, עמוק יותר, אשר הוא המשפיע ברכה על עם ישראל. כאשר הכהן מברך את בני ישראל 'יברכך ה' וישמרך', הוא בעצם אומר להם שהם ראויים לברכת ה', לשמירתו ולהארת פניו. הוא אינו מבטא בכך רק את רחשי לבו, אלא הוא שליח ה' לומר להם שהם ראויים בעיניו לזכות בשפע האלוקי. בעצם ברכתו של הכהן מתגלה רצון ה' להשפיע טוב על ישראל.

כאשר עם ישראל שומעים מהכהנים שה' מבקש להעניק להם את ברכתו, הם מיטיבים את דרכיהם, שכן, על ידי ברכת כהנים הם נוכחים לדעת כי בעיני ה' הריהם טובים וישרים הראויים לנחול את כל הטוב שהוא מעניק להולכים בדרכיו. דבר זה משפיע עלינו כמו שמשפיעה עינו הטובה של אהרון לקרב את הבריות לתורה ולעבודת ה'. בדרך זו פועלת הברכה על עם ישראל. הן מעצם התקרבותם לה' והן בכך שמחמת קרבתם לה' הם זוכים בשפע של טובה וברכה.

כעת תובן הדרישה 'לברך את עמו ישראל באהבה'. הברכה מצד מהותה מותנית באהבה שיאהבו הכהנים את המתברכים. 

כעת גם מובן מדוע דווקא הכהנים נבחרו לברך את בני ישראל. אין מתאימים מבניו של אהרון, אשר נתייחד בראיית הטוב, לברך את ישראל. שהרי, ברכה זו יכולה להיכנס אל הלב רק כשהיא יוצאת מפי מי שאוהב את הבריות.

זו גם הסיבה לכך שברכת ה' מועברת לישראל על ידי הכהנים  כמבואר בפסוק: 'כה תברכו… ואני אברכם'. שפע הברכה מיועד לבני ישראל מאת ה', אולם הכהנים הם אלו שמביאים ברכה זו לבני ישראל, בכח עינם הטובה ואהבתם לישראל . רק אחרי שהם מגלים את אהבתם לעם ורק על ידי שהם מביטים בו כראויים לברכת ה', עם ישראל מיישרים ומיטיבים את דרכיהם וזוכים שברכת ה' תחול עליהם.