מערת המכפלה
פרשתינו פותחת במותה של שרה אמנו, בעקבות מותה אברהם חפץ לרכוש קרקע בארץ כנען שבה יוכל לקברה. התורה מתארת באריכות ובפרטנות רבה את מהלך הקנייה של מערת המכפלה הכולל את המשא ומתן שבין אברהם לבין בני חת, אנשי המקום. האופן הנרחב והמפורט בו מתארת התורה את סיפור רכישת הקבר מלמד על חשיבותו הרבה, נדרשים אנו להבין אם כן, מהי חשיבותו של סיפור זה שעוסק, לכאורה, בצורך טכני של אברהם במקום שבו יוכל לקבור את שרה? כדרכינו, נבאר את הדברים מתוך פשט הפסוקים עצמם.
כשנתבונן בפסוקים נראה כי בתחילה מבקש אברהם מבני חת בקשה כללית 'גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי' הוא אינו מבקש מקום מסויים אלא אחוזת קבר כל שהיא, ואילו בהמשך, לאחר שהם אומרים לו 'בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ' מתברר שאברהם אינו מבקש אחוזת קבר כל שהיא אלא הוא מתמקד באחוזה מאוד ספציפית, את מערת המכפלה אשר בקצה שדהו של עפרון בן צוחר. מה ההסבר לשינוי זה.
כמו כן צריך להבין מדוע מבקשים בני חת לאפשר לאברהם לקבור את מתו ללא תשלום, אברהם לא היה חסר ממון ומדוע שלא ישלם על חלקת הקבר שבה הוא משתמש לקבורת שרה. ומנגד, צריך להבין מדוע מתעקש אברהם לרכוש את אחוזת הקבר בכסף מלא ומסרב לקבל את הצעתם הנדיבה של עפרון ובני חת לאפשר לו לקבור את מתו ללא תשלום.
עיון נוסף המתבקש בפרשה הוא העובדה שאברהם מבקש מעפרון החיתי את מערת מכפלה בלבד: 'שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר: וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ' ואילו כאשר עפרון מציע לאברהם לקבל את מערת המכפלה הוא כורך עימה יחד את השדה 'לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ'. גם אם עפרון רוצה להעניק לאברהם את מערת המכפלה אותה הוא מבקש, לשם מה הוא כורך עימה אף את השדה, דבר שאברהם כלל לא ביקש.
אחוזת קבר
ראשית יש להבין שקבורה במקום מסוים מבטאת שייכות נצחית למקום. ברוב התרבויות האנושיות נוהגים שלא להוציא את המתים מקברם ולכן מקום הקבורה גורם לבני המשפחה הנותרים לקבוע את מגוריהם באזור מקום הקבורה. לעיתים הקברים אף הופכים לאתרים מקודשים, אך גם כאשר מדובר בקברים פשוטים של אנשי משפחה, לא תמהר המשפחה לעזוב את המקום ולנטוש את מתיה ותתאמץ עד כמה שניתן להמשיך את חייה באזור קברי מתי המשפחה.
תפיסה זו עומדת אפוא בבסיס הבקשה של אברהם והסירוב של בני חת. אברהם מעוניין ליצור שייכות משלו לארץ כנען דרך קבורת שרה ולכן הוא מבקש מבני חת שיתנו לו "אחוזת קבר". הוא אינו מבקש רק את הצורך הטכני של הקבורה ועל כך מלמד אותנו הביטוי "אחוזה", המבטא היאחזות נרחבת ועמוקה בקרקע הנרכשת.
בני חת מבינים את בקשת אברהם וכבני המקום הם מסרבים בתוקף, הם אינם מעוניינים שאברהם יצור היאחזות בקרקע השייכת להם ולכן הם עונים לו 'בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ' הם מציעים לו לקבור את שרה בתוך חלקות הקברים שלהם, לא 'אחוזת קבר' וגם לא קבר בפני עצמו אלא קבר מתוך מבחר קברותיהם שלהם, מתוך מחשבה שזהו האופן שבו קבורת שרה לא תקבל משמעות של היאחזות בארץ. בהצעה זו מונח הרצון שלהם להמשיך את היאחזותם בקרקע וסירובם לאפשר לאברהם את האחיזה הזו.
אשר בקצה שדהו
אברהם לא מתייאש ופונה ל'עם הארץ לבני חת':
וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת: וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר: וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר:
נראה שהפנייה הראשונה הייתה לראשי הקהל החיתי, אל בעלי הסמכות והשררה, להם הוא אומר 'תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם'. הוא לא מתייחס אפוא לחלקה ספציפית, אלא מבקש את עצם הרשות לקנות קרקע בתוכם, אך לאחר הסירוב הרשמי של אנשי השררה, מנסה אברהם דרך אחרת, הוא פונה להמון העם, "עם הארץ", ומשדל אותם בנימת תחנונים, הוא מבקש מקום מסוים, וניתן בעליל להבחין שבבקשה זו הוא משתדל להמעיט כביכול בחשיבותה של בקשתו. הוא מבקש מערה מסויימת הנמצאת ב"קצה שדהו" של אדם פלוני ועליה הוא מוכן לשלם בכסף מלא. כלומר, בשונה מהפנייה הראשונית שהייתה לסמכות השלטונית והתייחסה לעצם אפשרות ההתנחלות של אברהם בקרקע דרך הקבורה, בפנייה זו הוא פונה לאדם ספציפי ולקרקע מסוימת שנראית זניחה, ובכך משווה לעיסקה מראה תמים למדי. אך יש לדייק שגם כאשר אברהם נוקט בדרך זו הוא עדיין מתבטא במילים "אחוזת קבר" 'בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר', הוא אינו מכסה את כוונתו האמיתית ברכישה זו.
נתתי כסף השדה קח ממני
'וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת' נראה שעפרון איננו חלק מ"עם הארץ" אליהם פנה אברהם אלא הוא חלק מ"בני חת", בני האצולה אליהם פנה אברהם בפנייתו הראשונה וסורב, לכן אברהם אינו פונה אליו ישירות אלא בעקיפין, באופן פומבי דרך העם, מתוך מחשבה שאהדת עם הארץ אליו תגרום לעפרון להיענות. ואכן כך קורה: עפרון, על אף שלא היה מעוניין במכירה מלכתחילה, נעתר.
אך כיוון שהוא מבין את כוונתו העמוקה של אברהם הוא מעוניין לטשטש את משמעותה. 'ויַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר: לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ:' עפרון מעדיף לתת לאברהם את השדה במתנה, שמעמדה פחות ממכירה. כיון שעל אף שהיא מזכה לכאורה את מקבלה בבעלות, חסדו של הנותן חופף על בעלות זו ובמובן מסוים נותרת לו זיקה מסוימת לקרקע. בנוסף, מתייחס עפרון לא רק למערת הקבורה אלא גם לשדה שסביבה, זהו עמעום נוסף של מטרת המכירה. כיוון שכאמור, אם מדובר במכירה לצורך קבורה יש בכך משמעות עמוקה של היאחזות נצחית בקרקע ועפרון איננו מעוניין במכירה מעין זו. אך כאשר מדובר במכירת שדה, אופי המכירה נעשה כלכלי יותר מאשר מהותי- נצחי.
מאותה סיבה שעפרון מעוניין לתת במתנה, אברהם שמעוניין להיאחז בקרקע לא מסכים להצעתו ומפציר בעפרון לקבל עבורה מחיר מלא. אפשר להבחין שהוא עושה זאת שוב דרך הפנייה הפומבית לעפרון 'בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ'. פנייה פומבית זו גורמת שוב לעפרון להיענות לבקשת אברהם. בלית ברירה הוא נוקב במחיר עבור הקרקע והעיסקה נחתמת.
ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר
כעת אנו מבינים את המשמעות הרחבה לסיפור קניית מערת המכפלה ומכאן גם ההסבר לאריכותו במקרא, קניית המערה על ידי אברהם טומנת בחובה את הקשר הראשוני והממשי שבין עם ישראל לארץ ישראל, את החיבור שלנו לארץ לא כאורחים וגרים אלא כבעלי הבית המבקשים לתקוע יתד בארץ.
את המשמעות של רכישת מערת המכפלה לעצם ההחזקה של עם ישראל בארץ ניתן לראות גם בדברי המדרש (בראשית רבה עט, ז).
א"ר יודן בר סימון זה אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם ואלו הן מערת המכפלה וביהמ"ק וקבורתו של יוסף מערת המכפלה דכתיב 'וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון'…
מאב המון גויים לאבי האומה הישראלית
אם נבקש להעמיק את ההתבננות בדברים, נראה כי חיבור זה בין אברהם לארץ ישראל הרי הוא מתחיל להתהוות בפרשתנו. בתחילת דרכו מכונה אברהם אבינו "אב המון גויים", חז"ל מספרים שהוא מגייר אנשים רבים כאשר הוא מגלה להם את ה' ואת דרכו, ובשלב ראשוני, האמונה ודרך הצדקה והמשפט אותה גילה אברהם היא בבחינת רעיון מופשט אותו הוא הולך ומפיץ מתוך תשוקה אדירה לתקן את העולם כולו במלכות שד-י. ובאמת, באופן עקרוני, בשורה דתית או כל אידיאולוגיה אחרת, איננה זקוקה לאדמה או לשלטון במקום מסוים, אם היא נכונה הרי שהיא נכונה בכל מקום ובכל זמן, היא נוגעת למה שבין האדם לקונו או לצורת החיים הנכונה וחורגת משאלות אנושיות של השתייכות חברתית ומקומית כזו או אחרת.
אלא שבברית בן הבתרים, כאשר ה' מבטיח לאברהם לקבל את ארץ ישראל, הקב"ה מראה כי הוא חפץ בכינון אומה הכוללת את כל סדרי השלטון, ההסבר לכך הוא שכדי שרעיונות כבירים אלו יכו שורש ותהיה להם השפעה ממשית על העולם יש צורך גם בשלטון מדיני שהנהגותיו ודרכי פעולתו מושתתים על עקרונות הצדק והקדושה ומתוך ציות לדבר ה'. והדבר הבסיסי שצריכה אומה היא ארץ; מקום להתגדר בו ולכונן את שלטונה.
***
מערת המכפלה וארץ ישראל
האריכות הגדולה בה מתארת התורה את רכישת מערת המכפלה על ידי אבהרם אבינו מורה לנו כי ישנה משמעות רחבה לרכישת אחוזת הקבר לשרה והיא מורה על תכלית ההשתרשות של עם ישראל בארץ ישראל. המשא ומתן אותו מקיים אברהם עם בני חת ועם עפרון החיתי הוא משום שהם מנסים להקשות על אברהם לנטוע שורשים בארץ ישראל אך חיתומה של הפרשה הוא 'וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת'. בכך מצהירה התורה על הקשר הממשי שנוצר בין אברהם וזרעו הבא אחריו לארץ ישראל וזוהי כעין אבן הפינה לכינונה ויסודה של אומת ישראל.