מצוות קרבן הפסח היא מצווה שונה ומיוחדת משאר המצוות, יש בה נקודות ומאפיינים הצריכים לימוד וביאור. להלן נציין כמה מהם:
א. הגדרתו כ'קרבן': קרבן הפסח מחד הוא נחשב קרבן, ומאידך יש בו דינים ומאפיינים שונים מכל קרבן כדוגמת דין וזמן אכילתו, קרבן פסח הוא הקרבן היחיד שיש מצווה על הגברא לאוכלו, גם בזמן אכילתו, בניגוד לשאר הקרבנות הנאכלים ביום הקרבתם. קרבן פסח הוא היחיד שאינו נאכל ביום הקרבתו. כמו כן קרבן פסח הוא היחיד מכל הקרבנות שלא נאמר בו 'אשה ריח ניחוח לה". בנוסף, מצד אחד יש לו דינים של קרבן יחיד שכל אחד מישראל מחויב להביא, ומאידך, הדין הוא שלגבי קרבן פסח יש את הכלל של 'טומאה הותרה בציבור', כאשר מה שמחשיב אותו כקרבן ציבור היא העובדה שכל כלל ישראל מביאים אותו יחד בו זמנית, דבר שלא מצאנו בקרבנות אחרים.
ב. אחד הדברים הבולטים בעניינו של קרבן פסח הוא החיבור עם מצוות ברית מילה. הדין הראשון שאנו מוצאים בקשר לכך הוא שהפסח יכול להיקרב רק על ידי נימולים "הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ… וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב, מח). דבר שאינו קיים בשום קרבן או מצווה אחרת. כמו כן, העובדה כי שתי מצוות אלו הן היחידות בין מצוות העשה אשר עונשן הוא העונש החמור ביותר, כרת. דבר נוסף הקושר את קרבן פסח לברית מילה בקשר בל ינותק היא העובדה שאת שתי מצוות אלו קיים העם כהכנה וכתנאי ליציאתו ממצרים: ברית מילה וקרבן פסח. וכמאמרם ז"ל במדרש רבה " …וּבִשְׁנֵי דָּמִים נִצּוֹלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בְּדַם פֶּסַח וּבְדַם מִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי…" (שמות רבה יז, ג).
ג. השייכות של קרבן פסח לארץ ישראל: כבר בציווי הראשון בהיות בני ישראל במצרים, פרשת בא העוסקת בציווי על קרבן הפסח במצרים, סדר עבודתו ונתינת דמו על מזוזות הבתים, מציינת: "וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם" (שמות יב, כה –כז) וברש"י שם: "תלה הכתוב מצוה זו בביאתם לארץ, ולא נתחייבו במדבר אלא פסח אחד שעשו בשנה השנית על פי הדבור".
ואכן, בכניסת בני ישראל אל הארץ המובטחת להם, שתי המצוות הראשונות אותן הם מקיימים הן ברית מילה וקרבן פסח; "וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת…" (יהושע ה' ג') "וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ" (פסוק י'. וראה שם כל הפרק).
ראינו אם כן שיש לקרבן פסח גדר שונה בשם ה'קרבן' שבו, ובנוסף יש כאן קשר מיוחד בין קרבן פסח למצוות מילה ולארץ ישראל. ננסה להבין את תוכנו הפנימי של קרבן פסח ומהו החוט המשולש הנשזר במצוות פסח – מילה – ארץ ישראל.
פסח מצרים ופסח דורות
בבואנו ללמוד על קרבן פסח עלינו לברר תחילה על היחס שבין פסח מצרים לפסח דורות. למרות שאופן ביצוע הקרבן הוא שונה לחלוטין – פסח מצרים לא הוקרב בבית המקדש ואף לא על מזבח, וכל מעשהו לא היה כדרך הקרבת קרבן. ואילו קרבן פסח דורות מוקרב בבית המקדש ודמו נזרק על המזבח. – בכל זאת שניהם נקראים קרבן פסח, ומפורש בפסוקים שעבודתו של קרבן הפסח הנעשה בבית המקדש היא המשך של העבודה של פסח מצרים: "וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת". מהי אם כן עבודתו של קרבן הפסח הנעשה במצרים, וכיצד נסביר את העניין שלמרות שבדיניהם ובדרך עשייתם הם שונים האחד מהשני בכל זאת שניהם מגלמים את אותה 'עבודה'?
מהותו של קרבן פסח
במאמרנו 'המצה' עמדנו על משמעותו של קרבן פסח בתהליך יציאת מצרים, וביארנו כי בציווי על קרבן הפסח נדרשו בני ישראל להוכיח את נאמנותם להקב"ה ולשים את מבטחם בה', זאת ע"י שהם שוחטים את אלוהי מצרים לעיניהם, מורחים את דמו על המשקוף במבחוץ, ואוכלים את הפסח כשמתניהם חגורים, נעליהם ברגליהם ומקלותיהם בידיהם. הכל נעשה באופן ובצורה שהם מוכנים ומזומנים ליציאה חרף העובדה שעבדים הם כעת במצרים, ופרעה עדיין עומד בסירובו לשחררם. הנה כי כן, הקרבת קרבן הפסח במצרים מהווה את תחילתה של הברית בין הבורא ובין עמו, כאשר בברית זו כורתים בני ישראל את הקשר שלהם עם ה' והוא בוחר בהם לעמו.
פסח דורות – המשך הברית של פסח מצרים
מאחר ופסח מצרים הוא תחילת הברית בין הקב"ה לעם ישראל, אם כן העבודה של פסח דורות, הגם שהיא נעשית באופנים אחרים, הקרבתו של הפסח במועדו, על ידי כל ישראל בבית המקדש, היא בעצם חידוש שנתי של אותה ברית אשר נכרתה ביציאת מצרים. העם כולו כאיש אחד, מקריב את קרבן הפסח במועדו ובכך שב וכולל האיש הישראלי את עצמו, באותה ברית נצח. הברית אשר תחילתה ביציאת מצרים, היום בו נהיינו לעם, ומאז נכרתת בכל שנה ושנה כאשר העם כולו זובח את קרבן הפסח.
וכמו פסח מצרים בשעתו שנעשה עוד בטרם היציאה ושימש כהקדמה והכשרה ליציאתם ממצרים, כך גם קרבן פסח לדורות לא נעשה בפסח עצמו אלא בבין הערביים שקודם לחג הפסח ומשמש כהקדמה והכשרה לכניסה לחג הפסח – חג האמונה.
הנה כי כן, קרבן פסח אינו קרבן בעלמא, אלא הוא מסמל את כריתת הברית שבין כל יהודי לבוראו, וכריתת ברית זו נעשית יחדיו, ע"י כל ישראל יחד, אך כל אחד ואחד נוטל בה חלק ומכניס את עצמו בברית זו.
קרבן יחיד וקרבן ציבור
זאת הסיבה שבקרבן פסח נאמרו שתי גישות הנראות סותרות האחת את השניה. מחד, קרבן פסח הוא חובת יחיד על כל איש מישראל, והרמב"ם אף פוסק כי יחיד ששחט את הפסח לעצמו כשר. אך מאידך, נושא הפסח מאפיינים מובהקים של קרבן ציבור: אין הוא נעשה אלא בכנופיא, אין שוחטין את הפסח אלא למנוייו ולהלכה דין 'טומאה הותרה בציבור' המתקיים בקרבנות הציבור חל גם על קרבן הפסח. את אותה הלכה מסיים הרמב"ם במילים "ומשתדלין שלא ישחט לכתחילה על יחיד שנאמר: (במדבר ט יא-יב – פרשתנו) יעשו אותו" (פ"ב מקרבן פסח, ה"ב). שני פנים אלו של קרבן הפסח הם הם שני הציוויים המופיעים בפסוקים ב' וג' אשר הובאו לעיל:
קרבן פסח עיקרו באכילה
ואכן כפי שראינו קרבן הפסח שונה במהותו מכל הקרבנות, שכן, בעוד כל הקרבנות עיקרם הוא לעבודה של 'ריח ניחוח לה"- להעלות לפני השם את הקרבן, קרבן פסח הוא הקרבן היחיד שמוטל על האדם לאוכלו, ומי שאינו ראוי לאוכלו אינו נמנה עליו, זאת משום שעיקר הקרבן הוא באכילה, כלשון המשנה (פסחים עו:) פסח הבא בטומאה נאכל בטומאה שלא בא מתחילה אלא לאכילה וברש"י: כשנצטווה עיקר פסח לאכילה נצטווה כדכתיב לפי אכלו. כלומר, שבשונה משאר קרבנות, עניינו של קרבן פסח הוא לא עבודת הקרבן שבו להעלות ריח ניחוח להשם, אלא באכילה, זאת משום שכאמור מאחר שתוכנו של קרבן פסח הוא ברית עם הקב"ה, אזי כל אחד בהקרבה ובאכילה מכניס עצמו לברית עם הקב"ה כחלק מכלל ישראל.
קרבן פסח, מילה וארץ ישראל
כעת נוכל להבין גם את החיבור בין קרבן פסח למצוות מילה. קרבן הפסח, כאמור, הוא תחילתה של הברית שבין ישראל לקב"ה, החלק השני של אותה הברית שהיתה בזמן יציאתם ממצרים נמצא במצוות ברית המילה. שתי מצוות אלו, הן הבריתות שבהן החל הקשר של הקב"ה עם ישראל וזאת הסיבה שהן החמורות שבמצוות עשה משום שהם עוסקות בברית עם ה'.
השלב הבא של השלמת הברית של הקב"ה עם עמו יתקיים בארץ ישראל – המקום שהוא היעוד והתכלית הסופית של כל היציאה ובחירת ה' בעמו, הכל כדי שבסופו של תהליך יבואו לארץ ישראל ויבנו שם את בית הבחירה להיות מקום מיוחד לה' ולעבודתו. זהו אם כן ההסבר לקשר ההדוק של קרבן פסח עם מצוות מילה ועם ארץ ישראל.