ספר הברית
ויִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ: וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָֹה עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
בסיומו של המעמד הנשגב לו זכו עם ישראל בהר סיני ולאחר ששמעו מפי משה את פרשת משפטים, מתקיים מעמד כריתת הברית בין הקב"ה לעם ישראל הכולל שני אירועים מרכזיים, הראשון הוא הקרבת קרבנות וזריקת דם, והשני, קריאה בספר הברית שעליו מצהירים בני ישראל 'נעשה ונשמע'.
משמעותן של פעולות אלו מבוארת לכאורה, הקריאה בספר היא למעשה הצגת התוכן של הברית – הנושא שעליו 'חותמים' הצדדים ומתחייבים לנאמנות הדדית, וכן תנאי הסף לקיום הברית. בספר הברית אמורים להיות כתובים התביעות והחובות שאותן מטיל הקב"ה על עם ישראל כדי שיזכו להיות עמו הנבחר. הקרבת הקרבנות וזריקת הדם הם "דם ברית" הנותן חיזוק ותוקף לברית, כזו ההופכת אותה ל'ברית דם' ומבטאת את תוקפה.
לא שמענו מהיכן קרא
למעשה, נחלקו התנאים בשאלה מהו תוכן ספר הברית אותו קרא משה לפני עם ישראל ושעליו הצהירו "נעשה ונשמע":
ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם. אבל לא שמענו מהיכן קרא באזניהם. רבי יוסי בר' יהודה אומר, מתחלת בראשית ועד כאן; רבי אומר, מצוות שנצטווה אדם הראשון ומצוות שנצטוו בני נח ומצוות שנצטוו במצרים ובמרה ושאר כל המצוות כולן. (מכילתא שמות י"ט)
מחלוקת זו נמשכת גם בראשונים. רש"י כתב שקרא באזניהם מבראשית ועד מתן תורה ואילו לפי הרמב"ן רק פרשת יתרו ומשפטים.
מחלוקות אלו מעוררות תמיהה גדולה. האם יתכן שאיננו יודעים עד היום מהו תוכן הברית בינינו לבין הקב"ה ומה הם תנאי הסף להתקיימות או להפרה של הברית בינינו? ספר הברית במהותו משמש כבריח התיכון שסביבו מתכוננת הברית, ולכאורה אי ידיעה בהירה של תוכנו מערערת את כל הקשר שמבוסס עליו . דומה הדבר לשתי מדינות שחתמו ביניהם על ברית מסויימת סביב צורך מסוים, אך מסמך חתימת ההסכם אבד, וכעת לא ידוע האם היתה זו ברית הגנה צבאית, ברית כלכלית או בריתות אפשריות אחרות, או, שגם אם יודעים את נושא הברית לא יודעים את פרטי המחויבויות ומה הם תנאי הסף שבהיותם הברית קיימת ובהעדרם היא מופרת, במצב זה, לכאורה, הברית הופכת להיות חסרת משמעות.
מציאת ספר התורה ע"י יאשיהו
בספר מלכים מתואר שהמלך יאשיהו, לאחר שהתוודע לספר התורה שנמצא בבית ה', מכנה אותו 'ספר הברית' כשכוונתו לכל התורה כולה:
וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית ה' וְכָל אִישׁ יְהוּדָה וְכָל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם אִתּוֹ וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים וְכָל הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בְּבֵית ה': (מלכים ב, כג ב)
מה אם כן נכלל בברית בינינו לבין הקב"ה? בפרשתנו המושג 'ספר הברית' מתייחס לחלקים מסויימים מהתורה – תלוי בשיטות הנ’’ל, ואילו בספר מלכים ספר הברית הוא כינוי לכל ספר התורה, מה פשר הדבר?
נדייק את הדברים. מובן מאליו שאנו מחויבים בכל מצווה ומצווה הכתובה בתורה, אך הברית נכרתת על יסוד העקרונות הבסיסיים. אלו שבלעדיהם נפרם הקשר בכללותו. לכן ישנה משמעות רבה לשאלה מה הוא התוכן של ספר הברית, ולכן העובדה שאין לנו ידיעה בהירה בנושא ושישנן שיטות רבות וקוטביות בעניין, צריכה ביאור.
כל אשר דבר ה' נעשה
בכדי לרדת לעומקם של דברים נשוב אל הפסוקים בפרשת יתרו המהווים את השלב הראשון בכריתת הברית המובאת בתחילת המאמר. כאשר עם ישראל מגיע למדבר סיני וחונה מול ההר מתנהל כמין דו שיח בין הקב"ה לעם ישראל על ידי משה; 'וְעַתָּ֗ה אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי וִֽהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ וְאַתֶּם תִּֽהְיו לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ'… ולאחר שמשה מביא את דברי ה' אל העם הם עונים 'כּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה'. זוהי נתינת ההסכמה המפורשת של עם ישראל לברית עם הקב"ה. לפי רש"י המובא לעיל הדיבור הזה עם בני ישראל היה ממש בסמוך למעמד כריתת הברית אך לפי הרמב"ן הדבר נעשה עוד לפני מעמד הר סיני ואילו כריתת הברית נעשתה לאחריו, כך או כך פרשה זו היא חלק מכריתת הברית ומהווה את הסכמתם של בני ישראל לקבל על עצמם את הברית, ומשכך עלינו לעיין בה ואולי דרכה נוכל להבין את מהותה של הברית.
ראשית יש לתמוה מדוע השאלה והתשובה ומעמד כריתת הברית אינם מתקיימים במעמד הר סיני עצמו שבו מקבלים בני ישראל את התורה וציווייה. מדוע נדרשו קודם העם להסכים ורק לאחר כמה ימים מתקיים מעמד הר סיני.
בנוסף צריך ביאור מדוע מציינת התורה את התאריך בו הגיע עם ישראל למדבר סיני 'בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי': ואילו התאריך של יום נתינת התורה לא נזכר כלל. מדוע ראתה התורה לנכון לציין את התאריך שחשיבותו פחותה לכאורה ובו הגיעו עם ישראל למדבר סיני ולא את התאריך עצמו שבו בפועל זכינו לקבלת התורה?
שאלות אלו מלמדות אותנו שעיקר כריתת הברית בין הקב"ה לעם ישראל התרחשה דווקא שם, במדבר סיני, בחניה מול ההר שקדמה לקבלת התורה ולא בקבלת התורה בפועל. הבנה זו בדבר הרגע בו נכרתת הברית איננה רק בבחינת דיוק של הזמנים, אלא היא מבארת גם את אופי הברית וממילא מאפשרת גם להבין את עניינו של ספר הברית. הברית בין הקב"ה לעם ישראל שנכרתת למרגלות הר סיני אינה ברית הנוגעת לעניין כזה או אחר, שהרי היא מתקיימת [או לפחות ההסכמה לה, לפי רש"י] כשעדיין לא ניתנה תורה, אלא זו ברית כוללת שבה עם ישראל מתמסר באופן מוחלט לידיו של הקב"ה. זהו תוכן האמירה של עם ישראל 'כל אשר דיבר ה' נעשה'. אמירה זו מהווה התמסרות מוחלטת לרצון ה', והיא היא ההסכמה והרצון של עם ישראל לכרות ברית בינם לבין הקב"ה, ועליה מבוסס הקשר בין ישראל לה'.
ואכן, זהו התיאור הנאמן ביותר של האופן שבו דבק עם ישראל בה'. בהכרזה זו נכנס עם ישראל בברית עמוקה עם ה'. התורה והמצוות שיבואו לאחר מכן יהיו בבחינת פרטים של המימוש בפועל של הברית ושל החיים בקירבת ה', אך, כאמור, הברית עצמה נכרתת סביב עצם הרצון והבחירה ללכת אחרי ה' ולחיות לאורו. דומה הדבר לברית נישואין שבה מעשה הקידושין עוסק בעצם הרצון של בני הזוג לחיות יחד בכל המובנים. אמנם ברית זו כוללת גם 'כתובה' שהיא מסמך מפורט של זכויות וחובות אך היא איננה מהווה את גוף הברית. היא רק המימוש בפועל וההבאה לידי ביטוי של הרצון וההכרעה להתמסר ולהיות יחד.
ספר הברית – קאנוניזציה
העובדה שיאשיהו קורא לספר התורה כולו 'ספר הברית' מחדדת את עומקו של הרובד הנוסף הטמון במהותה של הברית; הברית אינה מסתכמת במכלול של פרטים, אלא בהתחייבות להתמסרות ולדבקות מוחלטת ברצון ה'. התורה והמצוות הן אפוא המימוש בפועל של אותה ברית. המצוות הממשיכות להינתן במהלך ארבעים שנה במדבר ולהתברר בדברי הנביאים ולאחר מכן בדברי התנאים והאמוראים בתהליך שממשיך לאורך כל שנות הלימוד ויצירת התורה שבע"פ הרי הוא תהליך אינסופי המהווה את מימוש הברית בין הקב"ה לעם ישראל.