שמות המשכן
פרשתנו חותמת את חומש שמות ואיתו גם את הפרשיות העוסקות בבניית המשכן, את מאמרנו זה נקדיש לסיכום ההבנה אודות עניינו ומהותו של המשכן על כל רבדיו.
כאשר נעיין בפרשיות התורה נראה כי המשכן נקרא בשלושה שמות שונים, ולכל שם ישנו עניין ומהות בפני עצמו. א. משכן ב. משכן העדות ג. אוהל מועד.
משכן
הכינוי הנפוץ בתורה הוא ’משכן’ סתם, או משכן ה', וכפי שהוא בפסוק 'וַיִּתֵּן אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן ה' (במדבר לא מז) מהותו של שם זה מבוארת בפסוקים הפותחים את פרשת בניית המשכן ומורה על השראת השכינה בישראל:
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: (כה ח)
וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי: וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי: וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: (כט מג)
בלשון חז’’ל המושג 'שכינה' משמש אף ככינוי לקב’’ה:
אמר ר' מאיר בשעה שאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת כביכול קלני מראשי קלני מזרועי (סנהדרין ו ה).
שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה ביניהם (אבות ג ב)
אוהל מועד
הכינוי השני בו מכונה המשכן בתורה הוא 'אהל מועד', והוא מוזכר בפסוקים רבים כגון 'וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד' ועוד. ביאורו של שם זה הוא כי המשכן הוא מקום מיוחד להתוועדות של ה' עם בני ישראל. והנה, יש לדעת ששם זה לא ניתן רק משום שה' נועד שם עם משה רבינו בדווקא, שכן, השם 'אוהל מועד' מופיע בתורה גם לאחר פטירתו של משה ובנביא יהושע ובשופטים ומלכים, אלא הפירוש של אהל מועד, כאמור, הוא מקום בו ה' נועד עם בני ישראל.
משכן העדות
כינוי נוסף שאנו מוצאים למשכן הוא 'משכן העדות', 'וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת' (במדבר א כג) ועוד, שם זה ניתן למשכן על שם לוחות הברית הנתונות בתוך קודש הקדשים.
שלושה שמות המשכן, שלוש מהויות
ויש לעיין בג' שמות אלו ובעניינם. מדוע יש למשכן שלושה שמות? ברור כי השם מורה על מהות, עלינו להבין על מה מורה כל שם, ומהו החיבור בין המהויות השונות העולות מג' שמותיו של המשכן.
נראה כי ג' השמות הללו מלמדים על ג' בחינות של עבודה וקרבת ה' הנעשים על ידי המשכן, אשר פעולתן היא באופן שפעולה האחת משתלשלת מחברתה ועל ידי כך נסללת לבני ישראל הדרך לקרבת ה' באופן מושלם. ונבאר הדברים בע"ה.
השם 'משכן' מבטא את השראת השכינה על בני ישראל, וכפשט הפסוק 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', השראת השכינה מהווה את עצם ההכרה של בני ישראל בנוכחות ה' בקרבם [ראה מאמרנו 'השראת השכינה'], וכפי שמורה לשון הפסוק ושכנתי בתוכם.
המשכן, במתכונת זו, מהווה המשך לגילוי שכינה האדיר שהתרחש במעמד הר סיני כאשר הקב"ה הופיע ונגלה בכבודו לעיני בני ישראל, המשכן בא לקיים ולשמר את נוכחות ה' בקרבם ובתודעתם של כל אחד מישראל כל העת, וכפי שכתב הרמב"ן:
וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר. וכמו שנאמר שם 'וישכן כבוד ה' על הר סיני', וכן כתוב במשכן 'וכבוד ה' מלא את המשכן'… והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. (כה ב).
והביאור בזה שעל ידי המשכן השוכן עמם בתוך המחנה ועל ידו מכיר ומרגיש כל אחד מישראל בנוכחות ה' בקרבו תמיד. וזוהי ההשפעה הראשונית של המקדש אשר מהווה את המשך הקשר וגילוי השכינה שנעשה במעמד הר סיני אל חיי בני ישראל במדבר ואח"כ בהיותם בארץ ישראל בבית המקדש.
אלא שאין די לאדם בכך שהוא מאמין בקיום ה' בעולם אם אינו שומע את דבר השם, לשם כך נדרש כי בעבודת המשכן יתקיים חיבור עמוק יותר שישפיע על אורח חייהם של בני ישראל, ולכן לא די בכך שהם מכירים בקיומו של ה' בקרבם, צריכים הם לבוא ולשמוע וללמוד מה השם דורש מהם. לצורך מטרה זו המשכן הוא גם 'אוהל מועד' – מקום ההתכנסות וההתוועדות של בני ישראל עם ה' לשמוע את דברו. וכאשר מתוועדים בני ישראל עם ה' במשכן ובבית המקדש הרי הם לומדים כיצד לכלכל את אורח חייהם ולהמשיך את ההשפעה של נוכחות ה' שבקרבם.
כך גם יש ללמוד מן הפסוק האמור בעניין מצוות מעשר שני: 'וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם … לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים: וכפי שביארו התוספות (ב"ב כא א) בשם הספרי 'לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה'.
זהו שורש הציווי להיראות לפני ה' בעלייה לרגל ג' פעמים בשנה – 'שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה' ' (שמות כג יז), בני ישראל מצווים אפוא לבוא, לשמוע, להתקרב ולעמוד אל מול ה' ולבחון כיצד לכלכל את צעדיהם לאור נוכחות ה' בעולמם.
אלא שגם ההתקרבות והעמידה מול ה', איננה תכלית בפני עצמה. את קרבת ה' השלמה ניתן להשיג רק על ידי קיום התורה ומצוותיה, וזהו פשר שמו הנוסף של המשכן – 'משכן העדות' על שם ספר התורה המצוי בו. שם זה בא להודיע וללמד שמהות כל ההתקרבות והעמידה מול ה' המתקיימים ע"י השראת השכינה על בני ישראל ועל ידי העמידה מול ה' באהל מועד מוכרחים הם להיעשות על פי כללי המצוות. לא די שהאדם יכיר 'בליבו' בנוכחות ה' וישמע את דברו, עליו ליצוק לקרבה זו תוכן מעשי ולסגל לעצמו את אורחות החיים על פי העדות – התורה, פרטיה ומצוותיה.
הנה כי כן המשכן הנקרא בג' שמות, מייצג שלוש מהויות השונות זו מזו אך הן משתלבות זו בזו וסוללות בפני עם ישראל את המסלול לרוממות ולקרבת ה'. ראשית עליהם להשכין את ה' בקרבם – ושכנתי בתוך בני ישראל – להנכיח את מציאות ה' בכל משעולי חייהם. אך לא די בכך, עליהם גם להתוועד עם ה' מעת לעת ב'אהל מועד' ולעמוד לפניו, עמידה זו היא הפעולה הראשונית העשוייה לממש את נוכחות ה' בחיי האדם, ובמה? – האופן המעשי ליצוק תוכן לקרבה זו היא על ידי העדות המצויה ב'משכן העדות'.
בלבבי משכן אבנה
אנו, שבעוונותינו אין לנו משכן ובית המקדש נדרשים לפעול במעשינו כדי להשיג את קרבת ה' שזוכים לה במשכן ובמעשה הקרבנות. האדם נדרש להנכיח את ה' בחייו, וכפי העולה מן השם 'משכן' ומלשון הפסוק 'ושכנתי בתוכם', מכוח זה גם מורים חז"ל להימנע מן הדברים המסלקים את רגלי השכינה כמו, 'המהלך בקומה זקופה כאילו דוחק רגלי שכינה, דכתיב: מלא כל הארץ כבודו' (ברכות מג). ו'כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה, שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי' (חגיגה טז.), שורש ענינים אלו הוא שהאדם מבטל בדעתו את נוכחות ה' בקרבו.
ובדומה למשכן, גם כאן אין די במה שהאדם מנכיח את ה' בחייו, אלא עליו למצוא מעת לעת את הזמנים בהם הוא מתוועד עם ה', וזוהי שורשה של התפילה שהיא בעצם העמידה מול ה' במקום עבודת המשכן ובית המקדש כמפורש בדברי הנביא 'וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ' (הושע יד, ג) וכמפורש במדרש (רבה קרח יח) 'אמרו ישראל, רבש"ע בזמן שבית המקדש קיים היינו מקריבים קרבן ומתכפר ועכשיו אין בידינו אלא תפלה'.
עמידה זו אל מול ה' צריכה היא שתוביל את האדם אל קודש הקדשים, אל 'משכן העדות' ואל תוכנה של העדות והברית עם ה' שתתמלא בתוכן מעשי על ידי קיום המצוות האמורות בתורה.