במכות מצרים ישנן כמה מכות שמסתיימות רק לאחר שמשה רבינו מתפלל ומבקש מהקב"ה את הפסקתן, כך במכת צפרדע, ערוב, ברד וארבה. עלינו להתבונן אפוא במהותה של תפילה זו. מה עניינה? מדוע לא מסתיימות המכות מאליהן? ומדוע דווקא במכות אלו הוצרכה תפילה להפסיקן ואילו מכות אחרות פסקו אף ללא תפילה.
כמו כן, צריך להבין למה באמת מתפלל משה בעבור פרעה כשהוא יודע שה' מכביד את ליבו והוא יחזור לסורו ולא ישחרר את עם ישראל מארצו.
מסדר הדברים המתואר ביתר המכות נראה שכל מכה הייתה קצובה מראש בזמן, וברגע מסוים היא הסתיימה, אך במכות אלו מפורש שהן הפסיקו בגלל תפילתו של משה וככל הנראה קודם זמנם. יש להתבונן גם בלשונות התפילה של משה המתוארות במילים 'ויצעק משה אל ה" 'ויעתר אל ה" 'ויפרוש כפיו אל ה", לשונות תפילה המלמדים שאין מדובר בתפילות בעלמא. משה מתאמץ בתפילתו כדי לסיים את המכות טרם זמנן, מדוע הוא עושה זאת ולא מניח לפרעה שישא בתוצאות התנהגותו ומעשיו הרעים?
התוודעות מצרים למידת הרחמים
מעיון בפסוקים עולה שבכל המכות הללו נכנע פרעה ומבקש ממשה להתפלל עבורו לסילוק המכה. כך במכת צפרדע נאמר: וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לה''. (ח, ד) ובמכת ערוב אומר פרעה: 'אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לה' אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי'. (ח, כד) בדומה לכך במכת ברד מצינו: 'וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים: הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד'. (ט, כז-כח) וכך גם במכת ארבה: 'וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לה' אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם: וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה'.
נראה שהבנת הדברים קשורה במטרה הנוספת שישנה במכות מצרים מעבר להוצאת עם ישראל מעבדות לחרות, והיא שפרעה והמצרים יכירו במלכות ה' ובכך יתגלה שם ה' על העולם כולו. את המטרה הזו מציב הקב"ה במפורש כשהוא שולח את משה לפרעה עם המסר: 'וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה''.
אמנם, האופן העיקרי שעל ידו מתוודעים מצרים להקב"ה ושליטתו בעולם היא דרך "מידת הדין". הקב"ה מפליא בהם את מכותיו וכך הם לומדים בדרך הקשה את גודל כוחו. אך באותן מכות בהן פרעה מגיע לידי כניעה ומתחנן למשה שיעתיר בעדו ויפסיק את המכה, רואה משה הזדמנות להודיע וללמד את המצרים את גדלות ה' גם דרך מידת הרחמים וכך תהיה התגלות ה' שלמה יותר. לכן, על אף שהוא יודע בבירור שמבחינת הסיבה התכליתית של גאולת עם ישראל אין משמעות לכניעתו הזמנית של פרעה, מכל מקום הוא מתפלל בעדו ובכך גורם שגדלות ה' תתגלה גם במידת הרחמים.
כך אומר משה רבינו לפרעה במכת צפרדע, בפעם הראשונה שפרעה מבקש שיתפללו עליו. '…וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' אֱלֹהֵינוּ' (ח ו). לאור דברינו, הרי שידיעת ה' עליה מדבר משה כאן איננה רק ידיעת ה' העומדת כמטרת מכות מצרים באופן כללי, אלא בידיעה המסוימת של מידת הרחמים. זהו רובד נוסף וחשוב לא פחות של מלכות ה', שמתגלה דווקא בהפסקת המכות קודם מועד סיומן, על ידי היענות הקב"ה לתפילת משה.
הפסקת המכות בבת אחת
עניין נוסף שבגינו מתפלל משה להפסקת המכות כפי בקשת פרעה, עולה מהדיאלוג המתנהל בין פרעה למשה רבינו בעיצומה של מכת צפרדע וקשור גם הוא בהתוודעות של פרעה ומצרים לפן מסוים בגדלות ה' ושליטתו בעולם:
'וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לה': וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה: וַיֹּאמֶר לְמָחָר וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' אֱלֹהֵינוּ'
משה רבינו אומר לפרעה "התפאר עלי", הוא מבקש ממנו לנסות את הקב"ה בכך שיתן נקודת זמן מדויקת בה הוא רוצה שהצפרדעים יעלמו והוא מבטיח שאכן כך יהיה. עניין סילוק המכה ברגע אחד חוזר ונשנה בכל המכות האמורות. כך נאמר בסוף מכת ערוב: 'וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ לֹא נִשְׁאַר אֶחָד', הדגשת התורה שלא נשאר אחד מלמדת שהסילוק לא נעשה בצורה טבעית ובתהליך מדורג ואיטי, אלא ברגע אחד הם נעלמו כלא היו. במכת ברד הדברים מפורשים פחות '..וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה', אך רש"י כבר שם לב שניסוח הפסוק מלמד גם במקרה זה על עצירה חדה של הברד "לא נתך: לא הגיע, ואף אותן שהיו באויר לא הגיעו לארץ". וגם במכת ארבה אנו מוצאים ניסוח הדומה למכת ערוב 'וַיַּהֲפֹךְ ה' רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם' (שמות י, יט).
נראה לפרש לאור דברינו שגם בכך משה מנצל את כניעתו של פרעה כדי להרחיב את גילוי ה' ולהעמיק את התוודעות מצרים אליו. ההפסקה שנעשית ברגע אחד ובזמן שפרעה מזמין בעצמו, מעמיקה את התגלות ה' ע"י שמוכח שהוא שולט במכה באופן פלאי, ברצותו מכה וברצותו פוסק מלהכות. אופן זה של הפסקת המכה קושר ביתר שאת את המכות לקב"ה, שכן, אם עד עתה ניתן היה לנסות לספק הסברים אחרים למכות, כפי שניסו החרטומים לעשות במכות הראשונות, הרי שההפסקה הפתאומית והחדה העמיקה את ההכרה שהמכות הן מחמת ידו הישירה של הקב"ה השולט בטבע לפרטיו בצורה מוחלטת.
כך הופכת גם הפסקת המכה למופע של גילוי ה', ראשית, בעצם מידת הרחמים, ושנית, בכך שההפסקה נעשית ברגע אחד, ובאופן שמוכיח את שליטתו המוחלטת של הקב"ה בטבע, ומשייך את המכה אליו באופן ישיר.
ויצעק משה אל ה'
לאור הדברים נוכל גם להבין מדוע נצרך משה רבינו להעתיר ולצעוק ולהרבות בתפילה ובפרישת כפיים לפני ה' להפסקת המכות. הקב"ה לא הורה למשה במפורש שהפסקת המכה תתרחש באופן כזה על ידי תפילתו, וכמו כן לא הבטיח לו שההפסקה תעשה באחת ובזמן ידוע מראש אותו יבקש פרעה, לכן משה עומד בתפילה ומתחנן לפני ה' שיעתר לגילוי מלכותו וכבודו גם באופן זה, על אף שמצד הצדק והיושר לא מגיע הדבר לפרעה.
ויעש ה' כדבר משה
בחתימת הדברים יש לשים לב לחלוקה פנימית המתקיימת בתוך אותן ארבעת המכות המדוברות. הפסקת מכות צפרדע וערוב מיוחסות במפורש לתפילת משה. 'וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים..' וכך גם במכת ערוב 'וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ לֹא נִשְׁאַר אֶחָד' בעוד במכות ברד וארבה מופיעה ההפסקה מיד לאחר תפילת משה אך התורה לא מציינת במפורש שה' עשה כדבר משה.
ואכן, התבוננות בשיח בין משה לפרעה מלמדת שיש הבדל ברמת הכניעה של פרעה במכות צפרדע וערוב לכניעתו במכות ברד וארבה. בשתיים הראשונות לא נראה שפרעה מקבל באופן עמוק את מלכות ה', אלא הוא בעיקר מתעניין בסילוק המכה. לעומת זאת, במכות ברד וארבה ישנם ביטויים מפליגים. במכת ברד אומר פרעה 'חָטָאתִי הַפָּעַם ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים', ובמכת ארבה הוא אומר 'חָטָאתִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם'. נראה בעליל שבשתי המכות המאוחרות הוא קרוב הרבה יותר להתוודעות לשם ה', וממילא נראה שזו הסיבה לכך שההפסקה של מכות אלו לא מתוארת כקשורה באופן ישיר רק לתפילת משה.
כשפרעה מעוניין רק בסילוק המכה, לא מגיעה לו כלל הפסקת המכה, והיא מתרחשת אך ורק בגלל תפילת משה, אשר כמידת הצדיקים מתפלל עבורו אפילו כשהוא מתקדם באופן מועט ביותר להכרת ה'. וכמו שמצינו שאברהם מתפלל על סדום בעבור מעט הצדיקים שאולי יש בתוכה. אך במכות ברד וארבה, שם פרעה כבר מכיר במפורש בצדקות ה' ולוקח אחריות על חטאיו, אזי הגם שעדיין נצרכת תפילת משה כיוון שלפי שורת הדין עדיין לא נפרעו ממנו על כל עוונותיו ומגיעות לו עוד מכות רבות, מכל מקום תפילתו של משה מצטרפת לדבריו הכנים ויחד הם מהווים סיבה להפסקת המכות קודם זמנן. זו אפוא הסיבה בגינה לא מייחס הכתוב את ההפסקה רק לתפילת משה.