העובדה כי כבר מראשית דבר ה' אל משה בשליחותו אל העם ואל פרעה הוא מצווה להשתמש במטה אשר בידו; 'וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת', מלמדת אותנו כי אין המדובר בפרט שולי, וכי יש לתת את הדעת על טיבו של מטה זה.
כך גם כאשר משה אומר לה' 'והן לא יאמינו לי' וה' משיב לו כך:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' מזה מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה: וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ: (שמות ד, ב-ד)
מהי אם כן משמעותו של המטה במופתים הנעשים על ידי משה וביציאת מצרים בכללותה.
מטה
בפסוקים בהם מסופר שהקב’’ה מראה למשה את אות הפיכת המטה לנחש אנו מוצאים שהקב’’ה שואל את משה 'מה זה בידך' ומשה משיב 'מטה'. משמעות הדברים היא שלמשה היה מטה ששייך לו עוד קודם שציווה אותו הקב’’ה להשתמש בו לאותות, ואת אותו מטה מצטווה כעת משה לקחת לצורך האותות, אלא שמיד לאחר מכן כתוב בפסוק: וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה האלוהים בידו (שם, כ') כלומר, מטהו של משה נקרא מכאן ואילך 'מטה האלוקים'. מעתה, הוא משמש לעשיית אותות לפרעה בשם ה’. המושג 'מטה האלוקים' מתפרש: מטה שמייצג את האלוקים. ונבאר:
נראה שבזמנם המטה היה מייצג בצורה מסויימת את האדם, כך אנו מוצאים אצל יהודה שמטהו משמש כסימן היכר שלו כשתמר אומרת לו 'לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה', כלומר, המטה מזוהה עם בעליו. אצל אלישע והשונמית ישנו פן נוסף בייצוגו של המטה את האדם בכך שאלישע שולח את גיחזי לשים את משענתו על פני הנער במטרה להחיותו. המשמעות של הנחת המטה על פניו היא כעין ידא אריכתא של אלישע. בשלב ראשון אלישע מבקש להניח את ’ידו הארוכה’ על פני הנער, ולזה תחילה נשלח גיחזי עם משענתו של אלישע. ובהמשך אלישע עצמו שם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו. כלומר, משענתו של אלישע היא כידו ומייצגת אותו. גם כאן, המטה שעד עכשיו ייצג את משה באופן פרטי, הופך מעתה להיות משמש כביכול כיד השם ולייצג את דברו בכל פעולה מול פרעה.
וביאור עומק הדברים נראה, שכשם שמצינו שלגבי הלוחות נאמר 'מכתב אלוהים הוא' דהיינו שהן מהוות ייצוג פיזי, ממשי, בעולם שלנו של דיבור ה' עם ישראל, כך גם המטה מנכיח בעולם את ההנהגה המיוחדת של גילוי יד ה’. הוא מייצג את הנהגת שם אהי-ה שמשדד מערכות. הנס שאירע עמו, הפיכתו לנחש וחזרתו למטה, חורתים בו את זהותו להיות מזוהה עם הנס.
'ואמרו לי מה שמו'
כאשר ה' מצווה את משה רבנו לפקוד את העם בבשורת הגאולה, משה מעלה את השאלה שבני ישראל עשויים לשאול אותו "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ". כפי שכבר ביארנו המושג 'שם' כלפי הקב"ה מבטא את אופן גילויו והופעתו בעולם. ובשאלה זו משה מנסה לברר באיזו דרך ה' מתכוון לפעול בתהליך גאולת מצרים, האם יפעל ה' בכוחות גלויים להוציא את בני ישראל ממצרים או שמא יגלגל זאת בדרך הטבע.
על כך באה תשובתו של ה' למשה: "אהי-ה אשר אהי-ה' כלומר: הקב"ה מודיע למשה שביציאת מצרים תתגלה הנהגתו לעין כל, כפי שאכן היה בכל תהליך יציאת מצרים בו הקב"ה שידד מערכות הטבע והופיע בניסים גלויים.
אך עדיין גילוי יד השם בעולם לא היה מושלם, שכן רוב פעולות הניסים לא נעשו על ידי ה' באופן ישיר אלא ע"י משה. משה הוא המדבר אל פרעה ומתריע בפניו על בוא המכה והוא גם זה שלכאורה מבצע אותה בפועל.
בכדי שהגילוי יהיה בשלמות וללא ה’הסתר’ של פעולת משה בתווך, נבחר המטה. כלי זה, שתפקידו לייצג ולזהות את הפעולה עם בעליה, משמש כאן כ’מטה האלוהים’. בכך יוגדרו מכאן ואילך כל פעולותיו של משה עם המטה כ’יד השם’ באופן מובהק ומשמש כאן כדי להגדיר את אופי פעילותו של משה; לגלות את שם ה' בעולם על ידי יציקת תוכן מובהק לפעילותו ולמהותו, לשם כך כבר עם בחירתו לתפקיד מצטווה משה לקחת איתו את המטה אשר יהפוך מעתה – ל'מטה האלוהים' וכסמל לפעולות ה' בעולם, ומשה, כשליח ה' הנאמן, מתבקש להראות באמצעות המטה שפעולותיו הן בעצם 'ידא אריכתא' של שליטת כח ה' בעולם. ויש לייחס את כל הפעולות הנגרמות על ידי 'מטה האלוהים' למי שמחזיק באמת בראשו של המקל – הקב"ה.
מטה האלוהים מבהיר לכל כי מי שלא יבחין בכך ידמה לכלב המוכה על ידי מקל, המבקש לנקום במכהו ונושך בזעם את המקל כשהוא מתעלם מהגורם המחולל את המכה – האדם האוחז בו. [כך ממשיל הזוהר (ב, שמות, בשלח, מה) את פרעה שאף לאחר קבלת המכות האשים את בני עמו ולא ראה את יד ה' המכוונת את הכל, לכלב שמכים אותו על ידי חפץ והוא אינו מזהה את מי שמבצע את הפעולה].
וכך, כאשר משה מניף את המטה על שפת היאור, אין הוא מבצע פעולה גרידא הגורמת ליאור להפוך לדם, אלא אף מראה כי פעולה זו נעשית מכוחו של ה', עילת העילות, וכי באמצעות פעולה זו ניתן לעמוד היטב על אופן הנהגת ה' בעולם בכלל.
פעולת המטה העשויה להיראות במבט שטחי רק כגורם המחולל את שידוד מערכות הטבע, כמו ניסי המכות או קריעת הים – באופן ממשי, תכליתה האמיתית היא עמוקה יותר; לגלות ולחדד את ההבנה וההשגה כי יד ה' מחוללת פעולות אלה ואת פעולות העולם בכלל. היא, ואין בלתה.
אפשר אף שזהו עומק דברי חז"ל:
האותות – זה המטה. (הגדה של פסח)
מהי בעצם כוונתם: 'האותות – זה המטה'? אמנם, האותות נעשו על ידי המטה, אך האם נכון לומר כי הן עצמן מתבטאות במטה? התשובה היא כי אכן, האותות מיוצגות בעולם הממשי במטה משום שהוא משמש כאן כ'יד השם'.
מלחמת עמלק
במלחמת עמלק שולח משה את יהושע עם קבוצת לוחמים להילחם בהם, אך משה עצמו עולה אל ההר כשמטה האלוהים בידו. במקרא מתואר כי כל הצלחתה של המלחמה תלויה היתה במה שמשה עושה עם המטה על ההר 'וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק' (שמות יז), ואת פישרה של פעולה זו מבארת המשנה במסכת ראש השנה 'וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך, כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לאו היו נופלין' (ג ח) נראה שעומק ההסתכלות כלפי מעלה היא דרך המטה, המטה משמש כאן את משה להפנות את תשומת ליבם של הלוחמים להשליך את יהבם על העזרה האלוהית שתלווה אותם בשדה הקרב, וככל שהבנה זו מחלחלת אל תודעתם הם נוצחים ומכניעים את האויב. זהו תפקידו המכריע של המטה, להנחיל כי מה שמתרחש לנגד עיניהם הוא יד השם ולכן אין מתאים ממנו לכוון את ליבם של הלוחמים עם עמלק לאביהם שבשמים.
זאת תכלית כל ה'שותפות' הזאת, כביכול, שבה ה' מבצע את הניסים דווקא בידי משה ולא באופן ישיר, המטרה הסופית היא שהאדם יגיע להשגה הזו, שה' גבוה יותר מעל כל הסדרים והמערכות הטבעיות. הקב"ה מעונין שהשגה זו של האדם היא זו שתביא את האותות לעולם וזה מתממש בסופו של דבר במלחמת עמלק.
&
הנהגת ה' שנגלתה במלוא יפעת הדרה על ידי הניסים במצרים, היתה מכשיר רב עוצמה שנועד לגרום להשיג את מציאות ה' בעולם ובמתרחש בו. אמנם, למרות הניסים הגלויים רק חמישית מהעם נמצאו ראויים להיגאל ממצרים, שכן, אף בדרך פעולה זו, עדיין נדרש מהאדם לתת אל ליבו להשיג את ההבנה בגילוי יד ה' והנהגתו, ולא להסתפק בראייה השטחית של המציאות.
התרחשויות רבות בחיינו ובעברנו כעם מציגות בפנינו גילויים ותובנות אשר בכוחם לפתוח לנו צוהר להשגות רבות וחשובות, אך עלינו לדעת כי השגות אלו אינן באות מאליהן אלא נדרש מאיתנו לבצע את הפעילות של ההשגה וההבנה כדי להוריד את אותם גילויים לעולמנו ולהטמיעם בחיי המעשה כנר לרגלינו ואור לנתיבתנו.