עקידת יצחק

printהדפסה favorite_borderהוספה למועדפים

עקידת יצחק

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ

עקידת יצחק היא המאורע המכונן בתולדות עמינו, בו הולך אברהם לעקוד את בנו יצחק ולהעלותו לעולה, מתוך כניעה מוחלטת לדבר ה', צרובה בלב כל יהודי, קטן כגדול,  ואנו אף מזכירים זאת בסדרי התפילה לפני ה' בימי הדין ובעיתות צרה.

בפשטות, הניסיון של אברהם נעוץ בכך שהוא נדרש להקריב לה' את בנו אהובו, לו ציפה במשך שנים. מוות של בן אהוב הוא דבר קשה מנשוא, והתנכרות לטבע האנושי של רחמי אב על בנו קשים אף יותר, אך אברהם מסכים להקריב את בנו לשם שמים ומבטל את כל רצונותיו ורגשותיו מפני רצון ה'. תיאור זה של ניסיון עקידת יצחק יש בו מן האמת, אך להלן נראה שאיננו ממצה, וכי ישנם רבדים נוספים, עמוקים יותר, בסיפור העקדה.

כי גם את בניהם ובנותיהם ישרפו באש לאלוהיהם

נפתח תחילה בשאלה עקרונית. בתורה ובנביאים אנו רואים לא פעם שהתורה מספרת שבעמים שונים ישנו פולחן של הקרבת ילדים לאלילים, והתורה מזהירה על כך בחומרה יתירה, כך בפרשת ראה מזהיר משה את עם ישראל:

הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי: לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם: (דברים י"ב ל'-ל"א).

וכך גם מוכיח ירמיהו את עם ישראל 

וּבָנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל, לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ עֹלוֹת לַבָּעַל: אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי, וְלֹא עָלְתָה עַל-לִבִּי, (ירמיהו י"ט ה').

נראה אפוא שהקרבת ילדים איננה מעשה חריג בנוף ההיסטורי והוא נפוץ אף בקרב עמים אחרים, וכאשר התורה מעוניינת לעקור פולחן מעין זה היא אומרת שהקב"ה שונא אותו. עולות אם כן שתי שאלות. ראשית, אם מנהג הקרבת ילדים מקובל בעמים רבים במה התייחד הניסיון של אברהם ומהי הזכות המיוחדת שיש בה, והלא, לכאורה, נראה שמאמינים רבים נהגו כך? ושנית, אם בתורה ובנביאים חוזר שוב ושוב המסר שהקב"ה איננו מעוניין בהקרבת ילדים ורואה בכך תועבה, כיצד ניתן להבין שהוא עצמו מצווה על כך ושאבי האומה הולך לבצע מעשה שהתורה מגנה באופן חריף?

ואכן, בדברי הגמרא (תענית ד.) ובדברי המדרש המובאים לקמן, מבואר שמעולם לא 'עלה על דעתו' של הקב"ה שאכן אברהם אבינו יצטרך לשחוט את בנו אלא הדבר נעשה לנסות את אברהם, ואכן צריך להבין מה תוכנו נסיון זה? ומהי אפוא הגדולה המיוחדת אותה גילה אברהם בעקידה שעומד לנו לזכות לאורך כל הדורות?

מהות ניסיון עקידת יצחק

בכדי להבין את הדברים יש לעיין בדברי חז"ל מהם אפשר ללמוד ולו במעט על המתרחש בנפשו של אברהם אבינו בדרכו אל העקידה:

בא לו סמאל אצל אבינו אברהם אמר ליה: סבא סבא! אובדת לבך, בן שניתן לך לק' שנה, אתה הולך לשחטו?! אמר לו: על מנת כן! אמר לו: ואם מנסה אותך יותר מיכן, את יכול לעמוד?! הנסה דבר אליך תלאה! אמר לו: ויתר על דין! אמר לו: למחר אומר לך שופך דם, את חייב ששפכת דמו של בנך?! אמר לו: על מנת כן! (בראשית רבה נ"ו ד').

השטן טוען כלפי אברהם שהוא לא אמור לעקוד את יצחק דווקא בגלל שה', שבו הוא מאמין, אוסר בתכלית האיסור שפיכות דמים, וממילא עקידת יצחק איננה מעשה חיובי המבטא אמונה והתמסרות להקב"ה אלא מעשה רצח העומד בסתירה לערכים הבסיסיים אותם רוצה ה' להנחיל בעולם. המדרש מתאר את ההתלבטות הקשה שהעמיד בפניו נסיון העקידה.

מבט נוסף על לבטיו של אברהם ומשמעותם בנסיון העקידה ניתן לראות במדרש תנחומא (כ"ב כ"ג), שם מסופר שלאחר העקידה הקב"ה אומר לאברהם שהוא יכול לבקש ממנו כל אשר על לבו וכך עונה לו אברהם:

לא כך אמרת לי, ספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם, כה יהיה זרע? א"ל: הן. א"ל: ממי? א"ל: מיצחק. א"ל: כשם שהיה בלבי מה להשיבך ולומר לך, אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, עכשיו אתה אומר לי העלהו שם לעולה, וכבשתי את יצרי ולא השבתיך, כך כשיהיו בניו של יצחק חוטאין ונכנסין לצרה תהא נזכר להן עקדתו של יצחק… 

דברים אלו של אברהם מלמדים אותנו על התלבטות עמוקה המתקיימת בנפשו, כאשר שני הצדדים נובעים מאמונתו המוחלטת בה'. אברהם אבינו שומע את ציוויו של הקב"ה להקריב את בנו מחד, אך מאידך יודע שהקב"ה עצמו הבטיח שיצחק ימשיך אותו בעולם ו"לא איש אל ויכזב".

אם נתבונן בעומקם של דברים, ממדרש זה עולה הבנה חדשה בנסיון העקידה, אברהם רואה את פסגת ההקרבה שלו בנסיון העקידה לא בעצם מה שהסכים להקריב את בנו, אלא בעצם העובדה שלא 'השיב' לה' שהציווי לשחוט את יצחק מנוגד להבטחה, וזאת העילה שאברהם מבקש בעבורה שכר 'אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, עכשיו אתה אומר לי העלהו שם לעולה, וכבשתי את יצרי ולא השבתיך, כך כשיהיו בניו של יצחק חוטאין ונכנסין לצרה תהא נזכר להן עקדתו של יצחק'.

הרי לנו שספקות אלו של אברהם הם העומדים בלב ניסיון העקדה. הקושי הגדול של אברהם לבצע את העקדה איננו נובע רק מרחמיו על בנו, כאמור, יתכן שישנם מאמינים בדתות אחרות, להבדיל, שגם הם מוכנים למסור את נפש ילדיהם לאלוהיהם, אך ניסיון העקדה של אברהם נעוץ בכך שהוא נקרע בתוך נפשו פנימה בין שני צדדים ששניהם נובעים מאמונתו בה'. מחד הוא מעוניין להישמע לצו ה' מתוך מסירות נפש מוחלטת, ומאידך, מתוך אותה אמונה עצמה עולה בו גם צד התובע ממנו שלא לעקוד את יצחק. כפי שמתאר המדרש אברהם "כובש את יצרו" ואיננו מטיח כלפי מעלה את הסתירה הפנימית המתקיימת בין שני ציוויו של הקב"ה.

זוהי שורש עמידתו בניסיון העקידה. אברהם איננו תולה את קיום דבר ה' בהבנתו האנושית ועל אף שהדברים נראים כסותרים הוא תולה על ה' את יהבו והולך לעקוד את בנו.

האתגר שבספק

הרחבה לדברים אלו ניתן לראות במדרש המובא בדברי רש"י על הפסוק 'אל תשלח ידך אל הנער':

אמר רבי אבא, אמר לו אברהם, אפרש לפניך את שיחתי, אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, וחזרת ואמרת קח נא את בנך, עכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך אל הנער, אמר לו הקב"ה, לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה, כשאמרתי לך קח מוצא שפתי לא אשנה, לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו, אסקתיה אחתיה.

מבואר בדברי המדרש שמראש לא היה ציווי הקב"ה לאברהם שיקריב אלא רק שיעלה אותו למזבח, והדברים תמוהים לכאורה. האם יש עניין כלשהו בהעלאה למזבח כאשר אין כוונה לשחוט את הקרבן? ואם כן, מדוע לא חשב אברהם על אפשרות זו? ובנוסף, האם כל ניסיון עקידת יצחק וזכותו נובע מאי הבנתו של אברהם? האם במקרה שהיה מבין את כוונתו של הקב"ה בצורה מדוייקת לא היה בדבר ניסיון כלל?

אכן, לאור האמור, מבואר היטב כי זהו לוז נסיונו של אברהם, להתמודד עם הספק והלבטים. דווקא בהוראה זו שאינה מפורשת כלל יכול היה אברהם להטות את פירושה לצד הקל והנוח שלא ידרוש ממנו הקרבה גדולה כל כך ולא יסתור את אמונתו, אך אברהם עמד בניסיון זה בגבורה, לא הטה את המציאות לדרך הקלה והנוחה, ונצמד להוראה שהייתה נראית לו הפשוטה יותר.

 ***

ההתמודדות האנושית בניסיונות איננה רק ההקרבה הנדרשת לעיתים מן האדם. חלק גדול מן הניסיונות הם בעצם העובדה שאדם עומד במקום בו דרכו אינה ברורה לגמרי והוא צריך, בכוחות מאומצים, לפלס את דרכו. רבים מאיתנו עשויים לתת את כל אשר להם, במסירות נפש עילאית, לו רק יבוא משיח בן דוד בשערי ירושלים ועימו אליהו הנביא ויכריזו 'מי לה' אלי', אך מעטים יותר הם אלו שיהיו מסוגלים להקריב מאורח חייהם על מנת לבצע דבר שהיה ניתן לפרשנות לכאן ולכאן ואין הכרעת פשרו נהירה בפניהם. זהו ניסיון והתמודדות נעלית יותר, וקשה מאוד ליישום.

היכולת להעמיד בצד את השיקולים האישיים ולברר את הדרך אשר ילך בה האדם גם מתוך ערפל וחוסר ברירות הם נסיון לא פשוט. אברהם אבינו, בעמידתו האיתנה בניסיון העקידה, גם לנוכח אי הוודאות והספקות שהיו מנת חלקו סלל עבורנו את הדרך לצלוח גם נסיונות כגון אלו ולהצליח לברור לעצמנו את הדרך הטובה בה ילך האדם.